העלייה לביריה – הבדלי גרסאות

כניעתם של הבריטים, וההסכמה על השארת המתיישבים היהודים בביריה נתפסו ביישוב כניצחון גדול. האירוע נתפס כניצחון מוסרי, כהצלחה של פעולה קולקטיבית, עממית, וכמסר ברור לממשלת המנדט כי על אף "הספר הלבן" תמשיך ההתיישבות גם במקומות שנאסרו. המסר קבע גם כי לפעולה העממית ישנו מנהיג ברור, ארגון [[ההגנה]]. גם המסר בדבר אחדותו של העם אל מול השלטון הבריטי, אף הוא היה ברור. ההצלחה הביאה לגל של התרוממות רוח. מטה הפלמ"ח סיכם באותם הימים את לקחי ביריה -

 

 

ואילו איש [[הציונות הדתית]] [[מיכאל חזני]] כתב:

 

 

==משפט נאשמי ביריה==

ב-[[30 במאי]] התקיים משפטם של נאשמי ביריה ב[[בית דין צבאי]] בהר כנען. העיר צפת הועמדה בכוננות, וכוחות משטרה גדולים שמרו על הסדר. הנאשמים הובאו לבית המשפט, כשהם לבושים במדי חאקי, וכפי שכותב איש ה[[פלסטיין פוסט]] שנכח במקום, לבושים בכיפות, ומגודלי [[פאות]]. הם נראו בקו הבריאות על אף העינויים שעברו, אך לאחד מהם הייתה תחבושת מסביב לצווארו. התובע, לוטננט קולונל קמפבל, סיפר כי ביריה לא הייתה היאחזות חקלאית כי אם מוצב צבאי, שבו בוצעו אימונים בלתי חוקיים. מטעם הנאשמים דיבר ראש תנועת "[[המזרחי]]" הרב [[מאיר בר-אילן]] שהסביר כי המדובר בנקודות יישוב מבודדות, וכי על תושביהן להגן על עצמם. משה לוינסון, תושב עין זיתים, תיאר כיצד הותקף המקום פעמים רבות בזמן [[המאורעות]].{{הערה|1=Birya Settlers Plead Guilty,'''The Palestine Post''', 31.5.1946 }} לאחר מכן הודו כל הנאשמים בהאשמות המיוחסות להם. כאשר התבקשו הנאשמים עצמם לשאת את דברם, קם [[יהודה ניצן]] (בלום), מפקד [[המחלקה הדתית של הפלמ"ח]], (ולימים [[דרגות צה"ל#אלוף משנה|אלוף משנה]] ב[[צה"ל]], ו[[היועץ הכספי לרמטכ"ל]]) ואמר בפני השופטים:

 

 

רוב העצירים נדונו לארבע שנות מאסר. שניים מהם, שהיו בני 16 בעת מעצרם, נדונו לשנת מאסר, וקטין נוסף נידון לשנתיים מאסר.

יש הסבורים כי אירועי ביריה אינם זוכים לאזכור הראוי להם. [[ספי בן יוסף]] סיכם את הדרך שבה נתפסת כיום ביריה בתודעה במילים הבאות:

 

 

===שירו של אלתרמן===