העלייה לביריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות ()
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 51:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=פרשת ביריה ריכזה סביבה את מתיחותו והתרגשותו של כל היישוב בארץ. היה ברור לכל שניסיון ביריה, על כל התירוצים שהביא השלטון כהצדקה לפעולתו, עלול לשמש תקדים מסוכן לעתיד, אם יצליח. כל היישוב היה מאוחד בהכרה שעזיבת עמדה פירושה נסיגה מדינית, ושהמלחמה בביריה התנהלה לא על נקודת יישוב אחת אלא על ציפור הנפש של המפעל, על זכותו של העם ה[[עברי]] להיאחז באדמת ארץ ישראל.|מקור= ספר הפלמ"ח{{הערה|'''ספר הפלמ"ח''', עמ' 647}}}}
 
היו בפלמ"ח שדרשו פעולה מזוינת וקיצונית כנגד כיבוש ביריה על ידי הבריטים, אולם [[יגאל אלון]] קבע כי השיקול הריאלי דורש דרך פעולה שלא תתן לאויב (הבריטים) אמתלה להצדיק את ישיבתו בה, אלא תערער אותו מבחינה מוסרית וכך תביא אותו לנסיגה ללא שפיכות דמים.{{הערה|1='''ספר הפלמ"ח''', 560}} אלון קבע כי "השימוש בנשק נדחה לשעה שיוכח בעליל כי הדרך הראשונה לא תצלח".{{הערה|שם=מערכות פלמ"ח 139-138138–139|יגאל אלון, '''מערכות פלמ"ח''' : מגמות ומעש, 1965; פרשת ביריה, עמ' 139-138.}}
 
במקביל למאמצי הפלמ"ח ותנועת המרי, פרצה בארץ תנועת מחאה מאורגנת. [[שביתה]] כללית בת יום אחד הוכרזה בחיפה, ועצרת בהשתתפות 5,000 איש, בה נשא דברים [[אבא חושי]] קראה להשבת מתיישבי ביריה לאדמתם. אנשי היישוב פעלו בצורה דומה גם ב[[תל אביב]] וב[[ירושלים]].{{הערה|1=Country Solidly Behind Birya, '''The Palestine Post''', 17.3.1946}}