ויקיפדיה

מרקורי-אטלס 6 – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור למזג אויר
Blue bird (שיחה | תרומות)
219 עריכות
מ ←‏החללית: הגהה
שורה 37:
את מבנה החללית תכננו מקסים פגט{{הערה|[http://history.nasa.gov/Apollo204/faget.html אודות Dr. Maxime A. Faget באתר נאס"א]}} וקבוצת משימות החלל של נאס"א. החללית הייתה בגודל של 1.9 מטר על 7.9 מטר (אם כוללים את מערכת המילוט). נפח החללית המדוחס היה 1.7 [[מ"ק]], המאפשר להכניס אליה איש צוות אחד בלבד. החללית כללה 120 בקרים: 55 [[מיתוג|מתג]]ים [[חשמל]]יים, 30 [[נתיך|נתיכים]] ו־35 ידיות מכניות. החלק החיצוני היה עשוי תערובת מתכת שנועדה לעמוד בטמפרטורות הגבוהות.{{הערה|שם=ה15|Logsdon, John M. with Roger D. Launius (editors) Exploring the Unknown: Selected Documents in the History of the U.S. Civil Space Program / Volume VII Human Spaceflight: Projects Mercury, Gemini, and Apollo [http://history.nasa.gov/series95.html NASA History Series], 2008}}
 
החללית נבנתה בצורת חרוט, עם "צוואר" בקצה הצארץהצר. בבסיס היה מגן החום, שהורכב מ[[חומרים מרוכבים]] ב[[מבנה כוורת]] של [[פיברגלס]] ו[[אלומיניום]]. מגן החום היה מחובר למערכת של מנועי בלימה שנועדו לבלום את החללית בעת הכניסה לאטמוספירה. בין מנועי הבלימה היו שלוש רקטות שנועדו להפרדה מהמשגר ולהכנסה למסלול. הרצועות שמכיליםהמכילות את מכלולהמכלול זההזה נועדו להיפתח כאשר המכלול כבר לא היה נחוץ ולהתנתק. תא הצוות היה מדוחס אוויר; בתוכו האסטרונאוט היה יכול לשבת בתוך מושב מותאם, כאשר המכשירים של הניסויים לפניו ומגן החום לגבו. מתחת למושב האסטרונאוט הייתה מערכת השליטה בתנאי הסביבה, אשר סיפקה את החמצן והם, ופינתה את הפחמן הדו־חמצני. תא מכשירי הנחיתה הכיל שלושה מצנחים, מצנח לייצוב הנפילה החופשית ועוד שני מצנחים (ראשי וגיבוי). חלק משלב הנחיתה היה אמור להיפרש עם השלכת מגן החום במהלך הנחיתה.{{הערה|שם=היסטוריה}}{{הערה|שם=קטפול|Catchpole, John (2001). Project Mercury - NASA's First Manned Space Programme. Chichester, UK: Springer Praxis. {{ISBN|1-85233-406-1}}}} בקצה החללית היו מותקנים האנטנה שנועדה לתקשורת, וגם חיישני ניווט. מערכת המילוט הייתה שלוש רקטות דלק מוצק שבמקרה של תקלה בשיגור היו ניצתות, מרימות ומרחיקות את תא הצוות מהמשגר. לחללית לא היה מחשב והיא התבססה על חישובים שנעשו במטה נאס"א על הקרקע ותוצאותיהם שודרו אל החללית במהלך הטיסה.
 
מפעלי [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן|מקדונל]] החלו לייצר את החללית '''מרקורי מספר 13''' במאי 1960. היא יועדה לטיסת MA-6 באוקטובר 1960, והובאה לקייפ קנוורל ב־27 באוגוסט 1961. החללית והמשגר חוברו ב־2 בינואר 1962.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מרקורי-אטלס_6"