מדיניות מוניטרית – הבדלי גרסאות

מילטון פרידמן בספרו "היסטוריה מוניטרית של ארצות הברית" ("A Monetary History of the United States") טען כי "[[אינפלציה]] היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". כלומר, אינפלציה אינה נובעת משינויים ביכולת הייצור הריאלית של המשק, אלא רק ממדיניות שגויה של ניהול הכסף. בעקבות תובנה זו, בתקופה שבה יש [[אינפלציה]] גוברת, תיושם '''מדיניות מוניטרית מצמצמת''' שתפעל להעלות את שווי הכסף (העלאת [[ריבית]]) ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרות חוב של הבנק המרכזי, בשם [[מלווה קצר מועד]] (מק"מ), בעוד בתקופות שפל של [[מיתון]] או [[דפלציה]] ינקוט הבנק ב'''מדיניות מוניטרית מרחיבה''', שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו (על ידי הורדת הריבית וקניית מק"מ מהציבור או אי הנפקתו). הבסיס לפעולות אלה הוא ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור ומביאה להגדלת [[ביקוש מצרפי|הביקוש המצרפי]] וה[[תל"ג]], וכן לצמצום ממדי ה[[אבטלה]].