המחתרת היהודית – הבדלי גרסאות

למן מעצרם הוקם לובי ציבורי שפעל לשחרורם. בראש הלובי עמד הרב [[יהודה חזני]]. 300,000 אזרחי ישראל חתמו על עצומה שיזם הוועד, שדרשה את שחרורם{{הערה|שם=שרגאי|1='''הר המריבה''' [[נדב שרגאי]], בהוצאת "כתר הוצאה לאור" ירושלים 1995, עמוד 132}}. לאחר [[עסקת ג'יבריל]] טענו התומכים, ובניהםבשחרור אףחברי [[ראשהמחתרת הממשלהשאין בפועל|ראשלהשאירם הממשלה]] (לא באותה העת) ו[[שר החוץ]]בכלא, [[יצחק שמיר]], כי "לא יעלה על הדעת שמחבלים רוצחים ישוחררו ויהודים שפעלו נגדם יישארו בכלא" (לאחר ששוחררו 1,150 [[אסיר ביטחוני|אסירים ועצירים ביטחוניים]] ערבים שהיו כלואים בישראל), ואף הועלתה ב[[הכנסת|כנסת]] [[הצעת חוק פרטית]] ברוח זו, שנדחתה. בסקר שערכה אז ד"ר [[מינה צמח]] עלה, כי 73% מאזרחי ישראל היהודים תמכו בשחרור חברי המחתרת{{הערה|שם=שרגאי}}. תוך שנים ספורות השתחררו מן הכלא רוב חברי המחתרת, ונשארו בעיקר אסירי העולם. ה[[נשיא מדינת ישראל|נשיא]] [[חיים הרצוג]] הודיע שיסרב לדון ב[[חנינה]] תחת לחץ. בסופו של דבר קצב את עונשם של אסירי העולם שלוש פעמים ובניכוי שליש שוחררו לאחר פחות משבע שנות מאסר בסוף שנת [[1990]].