ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

ב[[התקופה הפרסית בארץ ישראל|תקופה הפרסית]], לאחר [[הצהרת כורש]] שאִפשרה ליהודים לשוב לארץ ישראל מגלות בבל, התקיימה בארץ ישראל אוטונומיה יהודית בשם "[[יהוד מדינתא]]", שהייתה יחידה מנהלית עצמאית, אשר הנפיקה מטבעות קטנים עם האותיות "יהֻד".

ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]] לא הייתה הארץ יחידה מוגדרת מבחינה מדינית-מנהלית או בתודעה של תושביה הלא-יהודים, אלא חלק בלתי נפרד בתוך גופים כוללים יותר. ב[[ספר מקבים]] מ[[תקופת החשמונאים]] נעשה שימוש רב בשם "ארץ יהודה", המתייחס לטריטוריה בה התקיים ריכוזו הגדול של היישוב היהודי בארץ ישראל, וזאת בנפרד מ"ארץ [[הגליל]]" למשל. אולם עם כינונה של [[ממלכת החשמונאים|מדינת "יהודה" החשמונאית]] והתפשטותה על פני ארץ ישראל כולה, הפך השם '''יהודה''' לשמה הרשמי של הארץ{{הערה|[[מנחם שטרן]], '''ההיסטוריה של ארץ־ישראל''', כרך שלישי: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים, חלק א, עמ' 12-11.}}.

גם ב[[התקופה הרומית בארץ ישראל|תקופה הרומית]] נקראה הארץ, כמו גם ממלכת [[הורדוס]] וה[[פרובינקיה יודיאה|פרובינקיה]] שהוקמה אחריה, בשם "יהודה" (ב[[לטינית]]: Iudae). לפעמים נעשתה הבחנה בין "יהודה" בדרום הארץ, לבין "הגליל" בצפון הארץ<ref>למשל ב{{משנה|תרומות|י|ח}}, ועוד מקומות רבים במקורות [[חז"ל]] ועוד.</ref>, כך שתושבי הדרום כונו "יהודים" ותושבי הצפון "גליליים"{{הערה|ראו למשל ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], "מעשי השליחים" פרק 2, שם מכונים תלמידי ישו "בני הגליל" לעומת תושבי ירושלים המכונים "אנשי יהודה" (תרגום דעליטש).}}. אולם השם "יהודה" כשמה של הארץ כולה נותר כך עד לתחילת [[המאה ה-2]] לספירה.