שחרזאדה (סוויטה סימפונית) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שימש
שורה 25:
==הסיפור שמאחורי היצירה==
[[קובץ:RimskyScheherezadeThemes.png|שמאל|500px]]
היצירה מבוססת על [[סיפור מסגרת|סיפור המסגרת]] של היצירה העממית "סיפורי אלף לילה ולילה". קובץ זה הינו אוסף של סיפורי עם ערביים ממקורות שונים. בסיפור המסגרת מסופר על המלך [[שאהריאר]], שמגלה כי אשתו לא נאמנה לו. הוא מואס במין הנשי כולו: הוא מורה על הוצאת אשתו להורג, ומורה לווזיר (השר הבכיר) שלו למצוא לו כלה חדשה בכל לילה. בכל בוקר, לאחר שאנס את כלתו, הוא מוציא גם אותה להורג, ומחכה לכלה חדשה ללילה הבא.
הנושא המוזיקלי הפותח את הפרק הראשון מייצג את ה[[סולטאן]] היהיר; נושא זה בנוי על 4 תווים יורדים של [[סולם הטונים השלמים]]. לאחר כמה [[אקורד]]ים ב[[כלי נשיפה|כלי הנשיפה]] (המזכירים את פתיחתו של [[פליקס מנדלסון-ברתולדי|מנדלסון]] ל"חלום ליל קיץ") שומעים את הנושא המופיע בכל פרק; זהו הנושא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא [[שחרזאדה]], אשת הסולטאן, אשר לבסוף מצליחה לרצות אותו בסיפוריה. זוהי [[מלודיה]] מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכול גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כ[[סולו (מוזיקה)|סולו]] ל[[כינור]] בליווי [[נבל]].
 
לאחר זמן-מה, כשכל נשות הממלכה חיות בפחד, בתו של הווזיר, [[שחרזדה|שחרזאדה]] מחליטה למרות הפצרות אביה להתחתן עם המלך. בלילה, היא מתחילה לספר למלך סיפור; אולם הסיפור לא מסתיים, ובאור הבוקר היא שותקת ומשאירה את המלך במתח. המלך מבטיח שלא להוציאה להורג, כדי שתסיים לספר לו את הסיפור בלילה הבא. ואולם בלילה הבא, לאחר שסיימה את הסיפור הראשון, החלה בסיפור שני, ושוב השאירה את המלך במתח, כך שקנתה לעצמה חיים ליום נוסף. כך עושה שחרזדה במשך אלף לילה ועוד לילה, עד שלאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, משתכנע המלך לחזור בו מכוונותיו ולא להרוג את שחרזדה.
 
ביצירתו של קורסקוב שני נושאים מוסיקליים עיקריים המהווים את הבסיס להתפתחות הדרמטית מפרק לפרק: נושא אחד המייצג את הסולטאן, ושני המייצג את שחרזאדה.
 
הנושא המוזיקלי הפותח את הפרק הראשון מייצג את ה[[סולטאן]] היהיר; השלד המלודי של הנושא בנוי על 4 צלילים יורדים מתוך [[סולם הטונים השלמים|סולם הטונים השלמים,]] אך למעשה המנגינה מורכבת ממודוס בעל אופי מזרח-תיכוני, בעל סקונדה מוגדלת. הצגת הנושא בפעם הראשונה מופיעה ב"אוניסון" מרשים של כלי הקשת והבראס, ללא מילוי הרמוני, ובדינמיקה חזקה. כמענה לפתיחה זו, מיד אח"כ מנגנים כלי העץ את ההרמוניה של אותו נושא, אך ללא המלודיה עצמה. מהלך הרמוני זה מהווה מעבר לנושא העיקרי השני של היצירה, זה המייצג את דמותה של שחרזאדה.
 
נושא זה הוא המייצג את מספרת הסיפור – הלא היא [[שחרזאדה]], אשת הסולטאן. זוהי [[מלודיה]] מפותלת ומעוקלת; אך למרות הכול גם מתמידה ועקשנית, הכתובה כ[[סולו (מוזיקה)|סולו]] ל[[כינור]] בליווי [[נבל]]. הנושא משקף באופן פשטני את דמותה של שחרזאדה: עדינה ונוגה, אך עקשנית ומלאת ערמה.
 
בהמשך היצירה שני הנושאים חוזרים במניפולציות שונות בכל פרק, כשבולט במיוחד הנושא של שחרזאדה, אשר מהווה מעין קטע מעבר בין חלקים ביצירה, ובכל פעם מתוזמר באופן עשיר ומאתגר יותר עבור נגן [[כנר ראשי|הכינור הראשון.]]
 
==השמעת הבכורה==