דיוטימה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bunchik (שיחה | תרומות)
←‏מקורות: הוספת מקור
Bunchik (שיחה | תרומות)
שורה 3:
 
==פילוסופיית האהבה של דיוטימה==
בדיאלוגבמשתה מספרתשעורך דיוטימהאגטון לסוקרטסאחרי עלניצחונו תורתבתחרות האהבהדיוניסיס אותהבאתונה, הואמספר מתארסוקרטס לבאי המסיבה בנשףעל שעורךתורת אגטוןהאהבה אחריאותה ניצחונולמד בתחרותמפיה דיוניסיסשל באתונה.הכוהנת דיוטימה. מלמדתזו את סוקרטסלימדה כי האהבה היא ביתם של [[פורוס (מיתולוגיה)|פורוס]] ופניה, החוסר והשפע, רוח של הביניים. אהבה הייתה אחת הדאימוןהדאימונים, הרוחות שהחזיקו את העולם בשלמותו, הכוחמהכוחות שמעבירשמעבירים מסרים ותפילות בין האלים לבני האדם. גם הארוס ידוע בעיקר באמצעות החוכמה. אהבת החכמה היא אהבת הארוס.
 
דיוטימה תיארה מעין אבולוציה של אהבה, "דרך" בת שישה שלבים המובילה מההתענגות החושית ואהבת היופי הגופני הגסות, דרך אהבת הלב ואהבת השכל המעודנות יותר, ועד לאהבת הרוח. לפי כוהנת האהבה על הצועד בדרך זו להתחיל באהבה גופנית לאדם המושך אותו מבחינה חיצונית; בהמשך תתפתח אהבה זו לכללית יותר והוא הופך למאהבם של כל הגופים היפים; השלב השלישי הוא אהבת נשמה; משם ממשיך האוהב לפיתוח משותף עם הנשמה האחות של אורח חיים אֶתי המבוסס על חוקים ועיסוקים יפים; הצעד הבא מוביל אל המדעים, כלומר אל חיי חקר מה שישנו. לבסוף מעפיל האוהב לשלב אשר בו, סיפרה דיוטימה, "[הוא] רואה לפתע מה שהוא יפה מטבעו עד להפליא, את ההוא, סוקרטס, שהרי לשמו היה עליו לטרוח גם את כל הטרחות הקודמות, ושהוא ראשית כול קיים תמיד, ואינו לא מתהווה ולא כלה ולא גדל ולא פוחת ... ואם יש מקום שהוא, סוקרטס יקירי, בו כדאים לאדם חייו, הריהו בשלב זה של החיים, כשהוא מתבונן ביפה עצמו ... ואם ניתן לאיזה אדם להיות בן-אלמוות, ניתן הדבר גם לו" (תרגום: י"ג ליבס)<ref>{{צ-ספר|מחבר=אפלטון|שם=המשתה|מתרגם=יוסף ג. ליבס|מקום הוצאה=ירושלים ותל אביב|מו"ל=שוקן|שנת הוצאה=1979|עמ=עמ' 155-91|כרך=מתוך: כתבי אפלטון, כרך שני}}</ref>.
כאשר אנו מתקדמים בחיינו, אנו צומחים גם בתפישתנו את האהבה. בהתחלה, אנו נרגשים מיופיו של גוף צעיר. לאחר מכן, אנו מתחילים לראות את היופי בכל גוף. בנקודה זו, אנו מביטים אל יופיה של הנשמה. כאשר אדם יכול לזהות את היופי בכל הנשמות, הוא לומד במהרה להעריך את היופי שבחוקים ובמבנה של כל הדברים. בסוף, אנו מגלים את היופי של הצורה, של הרעיונות הנעלים. האהבה חשובה, לפיכך, משום שהיא מובילה אותנו אל המשעול הזה ומסייעת לנו להמשיך ללכת בו.
 
==זהותה של דיוטימה==