כנסיית הקבר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחופש הפולחן
מ קישורים פנימיים
שורה 80:
====התקופה העות'מאנית====
[[קובץ:A. Salzmann - Saint Sépulcre, entrée principale - Jerusalem.jpg|שמאל|ממוזער|260px|הכניסה לכנסיית הקבר ([[1856]]). מעל העמודים נראים שני תבליטי השיש המוצגים ב[[מוזיאון רוקפלר]].]]
תיאורי עולי רגל רבים מן [[המאה ה-19]] מספרים על ההזנחה של המבנה תחת [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|השלטון העות'מאני]]. הסופר ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] [[הרמן מלוויל]] ביקר בכנסייה בשנת [[1857]] ותיאר את ההזנחה ששררה בסביבתה. על פי זיכרונותיו "לגלוג ובוז צורב וחוסר אמונה מושלים בכנסיית-הקבר, והרפש מציף בסרחון כל קרן ופינה, ונחיל רוכלים חמוש באלף תחבולות מוכר לך צלבים ומזכרות זולות".{{הערה|מצוטט בתוך: מנדלסון, דוד, '''צל וחיזיון בירושלים''', ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 104}} דברים בסגנון דומה אפשר למצוא בזיכרונותיהם של מבקרים אחרים מאותה תקופה כגוןובהם [[מארק טוויין]], [[בנימין ד'יזראלי]] ואחרים.
 
בשנת [[1808]] פרצה בכנסייה [[שריפה]] משמעותית ביותר שפגעה בה קשות. על פי טענתו של קוסט (Cust), שכתב את הדו"ח על הסטטוס קוו במקומות הקדושים,{{הערה|שם=קוסט|L.G.A. Cust, The Status Quo in the Holy Places, 1929}} החלה השריפה בגלריה הארמנית של הכנסייה (מדרום לקבר הקדוש), ונגרמה על ידי נזיר שיכור שאף ניסה לכבות אותה בשיכר (כיוון שחשב שמדובר במים). בעקבות השריפה קרסה תקרת הרוטונדה והרסה את העיטורים החיצוניים של האדיקולה. לאחר השריפה עברה הכנסייה שיפוצים נרחבים. את הכנסייה שיפץ הארכיטקט היווני קומינוס (Komminos) מ[[מיטילנה]] ששיפץ גם את האדיקולה בסגנון הבארוק העות'מאני של אותה עת בתרומת הצאר הרוסי [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]].
שורה 93:
ב[[הדפס]] משנת [[1861]] המתאר את הרוטונדה, שיצר ה[[אדמירל]] ה[[צרפת]]י [[פרנסואה אדמונד פאריי]], ניתן לראות בד גדול בצבע כחול ועליו [[כוכב (סמל)|כוכבים]] לבנים שנתלה מעל מבנה הקבר. תפקידו של בד זה, שהוסר בסוף המאה ה-19, היה לשפר את ה[[אקוסטיקה]] בחלל. כמו כן, נראים בתיאור תאים בין העמודים שמסביב לרוטונדה. כיפת המבנה הייתה עשויה מעץ שעבר [[טיח|טיוח]] ופאריי מציין כי שיפוצים שהיו נדרשים בה לא בוצעו עקב חילוקי הדעות בין הכנסיות השונות המחזיקות בכנסייה.{{הערה|פאריי, פ. א., '''ירושלים, 1961, רשמי ביקור''', הוצאת אריאל, ירושלים, 1978, עמ' 13, 25}}
 
במהלך [[המאה ה-19]] ובתחילת [[המאה ה-20]] החלה חקירה שיטתית של מבנה הכנסייה על ידי חוקרים ו[[ארכאולוג]]ים, כגוןובהם [[טיטוס טובלר]] (Titus Tobler), [[קונרד שיק]], ונסן[[לואי-איג (L.H.ונסאן]] Vincent)ו[[פליקס-מארי ואבל (F.M. Abel)אבל]]. מדידותיו של שיק שימשו אף כבסיס לחלוקת שטח המבנה בין הכנסיות השונות. ה[[פרנציסקנים|פרנציסקני]] וירג'יליו קורבו]] (Virgilio Corbo) מ[[בית הספר הפרנציסקני למקרא]] ערך בכנסייה מחקר ארכאולוגי בשנות ה-60 של המאה ה-19.
 
====תקופת המנדט הבריטי וממלכת ירדן====