כנסיית הקבר – הבדלי גרסאות

====התקופה העות'מאנית====

[[קובץ:A. Salzmann - Saint Sépulcre, entrée principale - Jerusalem.jpg|שמאל|ממוזער|260px|הכניסה לכנסיית הקבר ([[1856]]). מעל העמודים נראים שני תבליטי השיש המוצגים ב[[מוזיאון רוקפלר]].]]

 

בשנת [[1808]] פרצה בכנסייה [[שריפה]] משמעותית ביותר שפגעה בה קשות. על פי טענתו של קוסט (Cust), שכתב את הדו"ח על הסטטוס קוו במקומות הקדושים,{{הערה|שם=קוסט|L.G.A. Cust, The Status Quo in the Holy Places, 1929}} החלה השריפה בגלריה הארמנית של הכנסייה (מדרום לקבר הקדוש), ונגרמה על ידי נזיר שיכור שאף ניסה לכבות אותה בשיכר (כיוון שחשב שמדובר במים). בעקבות השריפה קרסה תקרת הרוטונדה והרסה את העיטורים החיצוניים של האדיקולה. לאחר השריפה עברה הכנסייה שיפוצים נרחבים. את הכנסייה שיפץ הארכיטקט היווני קומינוס (Komminos) מ[[מיטילנה]] ששיפץ גם את האדיקולה בסגנון הבארוק העות'מאני של אותה עת בתרומת הצאר הרוסי [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]].

ב[[הדפס]] משנת [[1861]] המתאר את הרוטונדה, שיצר ה[[אדמירל]] ה[[צרפת]]י [[פרנסואה אדמונד פאריי]], ניתן לראות בד גדול בצבע כחול ועליו [[כוכב (סמל)|כוכבים]] לבנים שנתלה מעל מבנה הקבר. תפקידו של בד זה, שהוסר בסוף המאה ה-19, היה לשפר את ה[[אקוסטיקה]] בחלל. כמו כן, נראים בתיאור תאים בין העמודים שמסביב לרוטונדה. כיפת המבנה הייתה עשויה מעץ שעבר [[טיח|טיוח]] ופאריי מציין כי שיפוצים שהיו נדרשים בה לא בוצעו עקב חילוקי הדעות בין הכנסיות השונות המחזיקות בכנסייה.{{הערה|פאריי, פ. א., '''ירושלים, 1961, רשמי ביקור''', הוצאת אריאל, ירושלים, 1978, עמ' 13, 25}}

 

 

====תקופת המנדט הבריטי וממלכת ירדן====