ארווין ינקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 38:
עם פרוץ המלחמה היה ינקה מפקד אגף האפסנאות של [[הארמייה השמינית (ורמאכט)|הארמייה השמינית]], והשתתף עימה ב[[המערכה בפולין|מערכה בפולין]]. באוקטובר [[1939]] מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של חזית המזרח, ובנובמבר הועלה לדרגת גנרל מיור. במאי [[1940]] מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של [[הארמייה התשיעית (ורמאכט)|הארמייה התשיעית]], ובקיץ [[1940]] מונה למפקד אגף האפסנאות של אזור [[פריז]], ולאחר מכן למפקד אגף האפסנאות של חזית המערב וב-[[1 בנובמבר]] [[1941]] הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-[[1 בפברואר]] [[1942]] מונה למפקד [[הדיוויזיה ה-389 (ורמאכט)|הדיוויזיה ה-389]], ולחם עימה במתקפת הקיץ הגרמנית, כחלק מהקורפוסים [[הקורפוס השמיני (ורמאכט)|ה-8]] ו[[הקורפוס ה-11 (ורמאכט)|ה-11]] לסירוגין במסגרת [[הארמייה השישית (ורמאכט)|הארמייה השישית]]. על תפקודו בקרבות קיבל ינקה ב-[[9 באוקטובר]] [[1941]] את עיטור [[צלב הברזל|צלב האבירים של צלב הברזל]].
ב-[[1 בנובמבר]] [[1942]] מונה ינקה למפקד [[הקורפוס הרביעי (ורמאכט)|הקורפוס ה-4]], שהיה חלק מהארמייה השישית, במקום [[ויקטור פון שבדלר]] שפרש בעקבות פציעה, ולחם עמו ב[[קרב סטלינגרד]], וב-[[1 בדצמבר]] [[1942]] הועלה לדרגת גנרל חיל ההנדסה. ב-[[2 בינואר]] [[1943]] קיבל ינקה את עיטור [[הצלב הגרמני]] בזהב, וב-[[17 בינואר]] [[1943]] נפצע ינקה והוטס אל מחוץ לכיס [[סטלינגרד]]{{הערה|ובכך היה לאחרון הקצינים הבכירים שעזב את כיס [[סטלינגרד]]}}, ובמקומו מונה למפקד הקורפוס [[מקס פפר]].
ב-[[1 באפריל]] [[1943]] מונה ינקה למפקד [[הקורפוס ה-82 (ורמאכט)|הקורפוס ה-82]] ב[[החזית המערבית במלחמת העולם השנייה|החזית המערבית]], וב-[[25 ביוני]] [[1943]] מונה למפקד [[הארמייה ה-17 (וורמאכט)|הארמייה ה-17]] בגשר קובאן, ובלם את המתקפות הסובייטיות, אולם לבסוף נאלץ באוקטובר לסגת לעבר [[חצי האי קרים]]. ב-[[30 בינואר]] [[1944]] הועלה ינקה לדרגת גנרל אוברסט, אך באפריל הודח מתפקידו עקב הנסיגה מ[[חצי האי קרים]], והועמד למשפט בבית דין צבאי בראשות [[היינץ גודריאן]], שזיכה אותו בשקט. לאחר מכן לא קיבל ינקה עוד תפקיד פיקודי עד סוף המלחמה.
| |||