פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוסף בית אחד ,  לפני שנה
מ
replaced: למרות ש ← אף על פי ש (2) באמצעות AWB
{{מפנה|סיפורי עמים|סדרת טלוויזיה|סיפורי עמים (סדרת טלוויזיה)}}
'''סיפורי עם''' או '''אגדות''', הם סיפורי [[פולקלור]] נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ה[[היסטוריה]] של [[תרבות]] מסוימת.
 
סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים כלל אנושיים ומאפיינים ייחודיים לתרבות בה מסופר הסיפור. דוגמה לשילוב כזה בין המקומי לכללי הם האויקוטיפים: סיפורים הקיימים בתרבויות רבות, אך מסופרים באופן שונה בכל תרבות, בהתאם למאפייניה.
==מעשיות ואגדות==
 
את הסוגה הסיפורית של הסיפור העממי ניתן לחלק לשתי קבוצות: מעשיות ואגדות. ההבדל העיקרי ביניהן הוא ההקשר ההיסטורי: המעשיות אינן קשורות לזמן, מקום או אנשים מסוימים, לעומת האגדות, בהן מוגדר רקע מסוים להתרחשות.
 
===מעשיות===
 
===אגדות===
אגדה היא האנטיתזה של המעשיה. היא סיפור עממי ריאליסטי בו מוגדרים וידועים לקהל המרחב הגאוגרפי והזמן ההיסטורי. לרוב גם ידועות הדמויות הפועלות, ולעיתים הקהל משער דרכן את המיקום ומועד ההתרחשות. יסוד על טבעי בסיפור יתפרש כנס.
 
בחברה בה מסופרת האגדה חשוב כי המאזינים יאמינו שהדברים קרו במציאות. זאת כי לאגדה יש תפקיד דידקטי חשוב. למרותאף על פי שאין באגדה בהכרח יסודות על טבעיים, אם יש יסוד כזה הוא מוגדר כנס. הדמויות באגדה הן של גיבורים היסטוריים, כמו [[משה רבנו]] ו[[רבי עקיבא]]. ב[[יהדות]] זה נקרא "ספרות שבחים (הגיוגרפיה)", ההגיוגרפיה עוסקת לרוב בשבחים [[דתי]]ים. לא פעם יש אגדות הקשורות באנשים פשוטים, האגדה היא סיפור חברתי ופחות סיפור משפחתי. המספרים באגדות נוטים להיות גברים באופן מסורתי: דרשנים, רבנים וכו'.
 
סוגי האגדות הן: אגדות היסטוריות, גאוגרפיות, אגדות קודש. אגדות הקודש מתפצלות לאגדות [[שכר ועונש]] ואגדות [[ביוגרפיה|ביוגרפיות]]. אגדות השכר והעונש מתחלקות לאגדות שכר ועונש, אגדות צידוק הדין ואגדות קידוש השם. ישנם גם אגדות ביוגרפיות, אשר פורשת ביוגרפיה שלמה של חיי הגיבור. מדובר במחרוזת אגדות, הפורשות את ביוגרפיית הגיבור או הקדוש. קיימת קונבנציה ספרותית שעל פיה נוצרות אגדות על גיבורים, לכן בתרבויות השונות הביוגרפיות של הגיבור מאוד דומות.
דוגמאות לאגדות הן [[אגדות המלך שלמה]] ו[[שבחי הבעש"ט|אגדות הבעל שם-טוב]].
 
צורה מודרנית שלבשה האגדה היא [[אגדה אורבנית|האגדה האורבנית]], ממאפייניה: תיאור חוויה מודרנית, יסודות אימה לצד יסודות קומיים, נטייה "להישבע" לעדות אישית למרותאף על פי שהאגדה לא באמת קרתה למספר. הסיפורים משקפים לרוב חרדות (סיפורי בייביסיטר לדוגמה).
 
==מאפייני סיפור העם וחוקי אולריק==
 
'''הנובלה''' (אין לבלבל את הנובלה העממית עם ה[[נובלה|סוגה הספרותית הנושאת שם זה]]): בספרות עממית הנובלה לוקחת מן המאפיינים של המעשיה ושל האגדה, אך היא לא זו ולא זו. הנובלה דומה למעשיה בכך שמדובר בסיפור מורכב מיסודות רומנטיים/ ארוטיים. היא משתמשת במרכיבים ריאליסטיים, כמעט ואין יסודות על-טבעיים. את מקומם של אלה תופסת תכונה אנושית בולטת. למשל במקום שתופיע פיה כמו במעשייה, בנובלה תכונת האנוש היא שתחלץ את הגיבור מן הבעיה.
לנובלות תכונות בולטות ועל פיהן הן מחולקות- נובלת חכמה, נובלה רומנטית, נובלת תרמית, נובלת שוטים.
 
'''החידה''': ז'אנר קטן בספרות העממית. החידה מכילה לרוב פרדוקס בולט שיש לפתרו. החידות לרוב משולבות בסיפור העממי ולהן תפקיד דרמטי. ישנם חידות סופרלטיביות, חידות מעשיות ומעשים חידתיים - מעשים אנגמטיים.
ישנם סיפורים של אנקדוטה, סיפור שמועה, סיפור חיים.
 
'''המשל''': אנשי דת וחינוך הבינו את הפוטנציאל שבמשלים - יכולתם להכיל [[מוסר השכל]]. הסיפורים היו קיימים בתרבות והפכו למשל עם הוספת המרכיב הדידקטי. המשל הוא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה עד היום. למשל שני חלקים, משל ונמשל. הוא לרוב מאוד קצר ותמציתי והדמויות מאוד סטריאוטיפיות. ישנה האנשה של הדמויות אשר הם בעיקר בעלי חיים.
 
'''הבדיחה והסיפור ההומוריסטי''': אין הבדל בין בדיחה לסיפור הומוריסטי, בדיחה היא פשוט קצרה יותר. הבדיחה היא הז'אנר הנפוץ ביותר של הסיפור העממי בימינו. פרויד העלה את המשמעויות הנסתרות של הבדיחה ומאז מתייחסים אל ז'אנר זה ברצינות. לבדיחה על פי פרויד שני רבדים, הגלוי-המשעשע, והסמוי - על מה בדיוק צוחקים. פרויד טען שההומור מאפשר לבטא את יצר התוקפנות ואת יצר המין. ישנה רמות שונות להומור מהרמה הנחותה ביותר שהיא בדיחות [[סלפסטיק]] ועד להומור עצמי שנחשב הגבוה ביותר.
 
'''הפתגם''': משפט תחבירי שלם המסכם חכמת חיים של החברה בנושא מסוים. פופולריות הפתגם נובעת מכך שאנו יכולים לשלבו בהקשרים שונים. ממאפייני הפתגם: חריזה, משחקי מילים, מצלולים. הפתגם שומר על צורה יציבה, הוא מכיל פעמים רבות מילות ציווי או תנאי. הפתגם הופך לעממי כאשר אנו פוגשים בו בהקשרים שונים. יש פתגמים מטאפוריים ויש שאינם. כיום נוצרים פתגמים דרך אמצעי התקשורת, דרך שירים, במסגרות חברתיות.
4,690

עריכות