טוגרול חאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1, \1ייתכן\2, \1–\2, ,
שורה 116:
===העימות בין טוגרול לטמוג'ין===
בסביבות גיל 70 מעמדו של טוגרול נחלש בקרב בני עמו, החריידים. בנו השפאתן, אילקה, לקח את הפיקוד. ג'מוקה, אלטאן וקוצ'אר שכנעו אות אילקה לארגן את רציחתו של טמוג'ין.
בשנת [[1203]] ניסיון ההתנקשות לא הצליח ואילקה נאלץ להתמודדלנהל בקרבקרב אכזריקשה מול כוחותיו של טמוג'ין. הוא עצמו נפצע בקרב. טוגרול שנכח בלחימה לקח את פיקוד הכוחות אך התקשה להילחם והורה על נסיגה. במהלך הקרב ואחריו חלק מהחריידים הצטרפו לצבאו של טמוג'ין. קרב זה כונה "קרב החולות הלוהטים".
טמוג'ין ראה את עצמו עדיין במיעוט כוחות מול צבאו של טוגרול ואילקה ולכן שלח אליהם שגרירים עם בקשה לשלום, מתוך רצון מוצהר לחדש את הידידות עם טוגרול. הוא הציע לחתן את בנו ג'וצ'הי עם אחת צבנותיומבנותיו של טוגרול ואת אחת מבנותיו לאחד מבניו של סנגים אילקה. הפעם, אילקה השיב בשם אביו ודחה את הבקשה.{{הערה|L.de Hartog ע' 24}}
בינתיים שבטים נוספים הצטרפו לטמוג'ין ומספרם הכולל של השבטים בהנהגתו הגיע לאחד-עשר - כשליש מאוכלוסיית האזור המונגולי. הלוחמים של ג'אמוקהאמוחה, קוצ'אר ואלטן קמו נגד טוגרול אך לבסוף עזבו את אזור החריידים ונמלטו אל הנימאנים בצפון. בני טאיצ'יוד, דורבד, צ'אטאגין וסלג'יאוט הלכו בעקבותיהם.
 
כשמצא טמוג'ין הזדמנות מתאימה, תקפו 8000 פרשים מונגולים את החריידים במפתיע, כשבראש הפרשים עמד מוקאלי, מפקד מונגולי חדש ומוכשר. חלק מהחריידים עזבו מיד את שדה קרב, בעוד שאחרים, נאמנים יותר, נאבקו במונגולים למשך שלושה ימים ולבסוף נכנעו. טוגרול, מבוייש וחסר אונים, נמלט אל אזור גובי אך נהרג על יד הנהר נקון, ככל הנראה על ידי קבוצת איכרים או שודדים ניימאנים שאולי לא זיהו אותו. בסופו של דבר ראשו הערוף הגיע בפני השליט הניימאני טאיאנג חאן, שהושיב אותו על צלחת כסף והחזיק אותו מעל כס המלכות כסימן כבוד לבעל ברית אמיץ.{{הערה|F.McLynn 2015 ע' 79}}