עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל – הבדלי גרסאות

גל העלייה הגדול שהחל ב[[תרמ"ב]] 1882 בשם: "[[העלייה הראשונה]]", נקבע בשמו זה מראשית [[המאהשלום ה-20]]אני בתודעתםמישראל שלאני אנשיאוהב [[היישוב]],את
אישתי ואחר כך ב[[היסטוריוגרפיה ישראלית|היסטוריוגרפיה הישראלית]]. מניעיהם של רוב באי "העלייה הראשונה" היו תפיסת עולם מסורתית וציונית, רצונם לשפר את מצבם הכלכלי, ובריחה מהסביבה התרבותית, האנטישמית או העוינת בארצות הגולה.

'''[[העלייה הראשונה]]''' (1881–1903): 25 אלף עולים הגיעו מ[[רוסיה]], [[רומניה]] ו[[תימן]], מתוכם רק 5,000 נשארו, מחציתם מעולי תימן. הם עלו בשני שלבים עיקריים: 1882-1881 ו- 1891-1890. רובם היו מסורתיים-דתיים, בני 40-30, בעלי משפחות מעיירות קטנות. חלקם מאורגנים ב"[[חובבי ציון]]" וחלקם [[פליטים]] לא מאורגנים. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, ולא מחקלאות. אצל רובם שררה שאיפה לחיים טובים ומסורתיים ורעיונות לאומיים.