|
==חייו==
הינדמית נולד ב[[הנאו]] וכילד למד נגינה ב[[כינור]]. הוא נכנס לקונסרבטוריון הגבוה ב[[פרנקפורט]] על נהר מיין, שם למד [[ניצוח]], [[הלחנה]], [[כינור]], [[ויולה]], [[פסנתר]] ו[[קלרינט]] אצל ארנולד מנדלסון ו[[ברנהרד זקלס]]. לפרנסתו ניגן בלהקות ריקודים ובקומדיות מוזיקליות. הוא ניצח על תזמורת ה[[אופרה]] של פרנקפורט משנת [[1915]] עד [[1923]] וניגן ב[[רביעיית מיתרים|רביעיית המיתרים]] רבנר בשנת [[1925]] תחילה בתפקיד כינור שני ואחר כך בוויולה. בשנת [[1929]] ייסד את רביעיית אמאר, שעמה, כוויולן, סייר ברחבי [[אירופה]].
בשנת [[1922]] בוצעו כמה מיצירותיו בפסטיבל האגודה הבינלאומית למוזיקה בת זמננו ב[[זלצבורג]], הופעה שהביאה אותו לראשונה לתודעת הקהל הבינלאומי. בשנה שלאחריה החל לעבוד כמארגן [[פסטיבל דונאואשינגן]], שם הכניס לתוכנית יצירות משל כמה מלחיני [[אוואנגארד]], בהם [[אנטון וברן]] ו[[ארנולד שנברג]]. משנת [[1927]] לימד הלחנה בבית הספר הגבוה למוזיקה ב[[ברלין]], ובשנות ה-30 ביקר פעמים אחדות ב[[אנקרה]], שם עמד בראש משימת הארגון מחדש של הוראת [[מוזיקה]] [[טורקיה|טורקית]]. לקראת סוף שנות ה-30 ערך כמה סיורים ב[[ארצות הברית]] כנגן ויולה וויולה ד'אמורה.
על אף מחאות מצד המנצח [[וילהלם פורטוונגלר]], גינה המשטר ה[[נאצי]] את המוזיקה שלו כ"[[מוזיקה מנוונת]]", ובשנת [[1940]] היגר הינדמית לארצות הברית. בזמן שעסק במיון שפתו המוזיקלית, החלו התאוריות שלו להשפיע על הוראתו. בזמן ההוא לימד בעיקר ב[[אוניברסיטת ייל]], שם היו בין תלמידיו מוזיקאים ידועי-שם כגון [[לוקס פוס]], נורמן דלו ג'ויו, הרולד שפירא ורות שונטל. באותה תקופה גם החזיק בקתדרת צ'ארלס אליוט נורטון ב[[הארוורד]], שהייתה המקור לספר "עולמו של מלחין". הוא היה לאזרח ארצות הברית בשנת [[1946]], אך חזר ל[[אירופה]] בשנת [[1953]], חי ב[[ציריך]] ולימד שם ב[[אוניברסיטה]]. לקראת סוף חייו החל לעסוק יותר ב[[ניצוח]]. הוא זכה ב[[פרס בלצן]] בשנת [[1962]].
הינדמית מת ב[[פרנקפורט]] על נהר מיין מדלקת לבלב חריפה.
==המוזיקה של הינדמית==
|
