המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 67:
ב-[[1890]] עם עלייתו של [[וילהלם השני]] לשלטון, התפטר ביסמרק, והתאפשר חידוש פעולת המפלגה. השליט החדש ביקש לשבות את לבו של מעמד הפועלים, ואף יזם חקיקה סוציאלית במקביל לכך שאפשר את פעולתה של המפלגה. לאחר מספר שנים ניחם על מעשיו, ובשנים [[1894]] ו-[[1899]] ניסה להגביל את המפלגה כפי שעשה זאת ביסמרק, אך עתה היה כוחה של המפלגה כה רב, עד שהרייכסטאג דחה את הצעותיו של הקייזר.
 
בקונגרס ב[[ארפורט]] ב-[[1891]] קיבלה המפלגה תוכנית רדיקלית יותר, ברוח ה[[מרקסיזם]], שדרשה, בין היתר, [[הלאמה]] של המפעלים התעשייתיים הגדולים בגרמניה. בסוף המאה ה-19 המפלגה הייתה בוויכוח פנימי בין הפלג המרקסיסטי האורתודוקסי בהובלת [[קארל קאוטסקי]] ו[[רוזה לוקסמבורג]], שתמכו במודל ה[[מהפכה]] של [[קרל מרקס|מרקס]], ובין הפלג הרפורמיסטי בהובלת [[אדוארד ברנשטיין]], שתמך בהתקדמות אטית והדרגתית אל עבר החברה הסוציאליסטית, בעיקר באמצעים פרלמנטריים.
 
המפלגה החדשה נערכה באופן ששימש דוגמה למפלגות אחרות בעולם. בשנת [[1914]] היו במפלגה מעל למיליון חברים, ופעולתה הייתה בשטח ה[[איגוד מקצועי|איגוד המקצועי]], וכן בתחום הפרלמנטרי. מבחינת הארגון לא היה דומה למפלגה זו במפלגות אחרות בגרמניה, או במפלגות פועלים אחרות בעולם. המפלגה לא הייתה רק בעלת מוסדות ארגוניים, אלא פיתחה חלופה אמיתית למוסדות המדינה, מתוך ראיית עולם הקוראת לשינויים. המפלגה פיתחה מוסדות [[חינוך]], [[רווחה]], [[פנאי]] ו[[אמנות]].