|
==הפעלה בשדה הקרב המודרני==
חשוב להדגיש כי הארטילריה היא נשק סטטיסטי, כלומר, ברובה הגדול היא נשק לא מדויק שפגיעתו מכסה שטח נרחב. לכן, לרוב, משמשת הארטילריה לפגיעה במקבצי מטרות הפרושים על שטח ניכר ולא לפגיעה במטרות נקודתיות. בהתאם לכך, משימתה העיקרית של הארטילריה בשדה הקרב המודרני אינה לפגוע במטרות נקודתיות (שעבורן מוקצה, בדרך כלל, חימוש מדויק המשוגר ממטוסים או באמצעות טילים) אלא להסב נזק למקבצי מטרות "רכות" בטווחים ארוכים כדוגמת מערכי מתקנים ומבנים לא ממוגנים, מקבצי חי"ר חשוף, שיירות רכב, שטחי התארגנות וכיוצא באלה או להוות, בטווחים הקצרים יותר, דרג מסייע באש לכוחות המסתערים.
בהתאם לכך, משימתה העיקרית של הארטילריה בשדה הקרב המודרני אינה לפגוע במטרות נקודתיות (שעבורן מוקצה, בדרך כלל, חימוש מדויק המשוגר ממטוסים או באמצעות טילים) אלא להסב נזק למקבצי מטרות "רכות" בטווחים ארוכים כדוגמת מערכי מתקנים ומבנים לא ממוגנים, מקבצי חי"ר חשוף, שיירות רכב, שטחי התארגנות וכיוצא באלה או להוות, בטווחים הקצרים יותר, דרג מסייע באש לכוחות המסתערים.
ככזו, יוצרת הארטילריה את מה שמכונה "הסביבה הטבעית של שדה-הקרב" בכך שהיא מקשה על כוחות-האויב לתמרן ולהתארגן ומאלצת אותם להתחפר, להשתמש בשריון כבד או להימנע כליל מכניסה לתא השטח המופגז (מה שמכונה "שלילת שטח"). כוחה העיקרי של הארטילריה הוא בנפח האש (כמות תחמושת, קצב אש ומשך ירי) שהיא מסוגלת להפעיל על תא שטח מסוים, בטווחים גדולים וללא צורך בקו ראיה (ירי תלול מסלול), ובכך להסב נזק לכמות רבה של מטרות הפזורות בו. מעבר לכך, נפח האש העצום שיכולה הארטילריה להפעיל על תא השטח ויכולתה לירות במשך פרקי זמן ארוכים יוצרים איום פסיכולוגי משמעותי מבחינתם של חיילי-האויב המצויים בו, גם אם הם מוגנים פיזית מפגיעה, ובכך נפגעת יכולתם להילחם גם לאחר תום הירי.
|
