שירת הגורל (יוהנס ברהמס) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידיאל |
מ replaced: למרות ש ← אף על פי ש באמצעות AWB |
||
שורה 4:
עד תחילת [[שנות החמישים של המאה ה-19]] היה ברהמס הצעיר מוכר רק בעירו [[המבורג]] ובכמה מחוזות בצפון [[גרמניה]]. בשנת [[1853]] יצא לסיור ברחבי גרמניה והפתיע את כל שומעיו בנגינה ב[[פסנתר]], כשהוא משלב בהופעותיו יצירות משל עצמו. המפגש הגורלי עם [[פרנץ ליסט|ליסט]] והכנר [[יוזף יואכים]], אשר הכיר לו את הזוג [[קלארה שומאן|קלארה]] ו[[רוברט שומאן]] שינה את עולמו. יואכים והזוג שומאן הפכו לידידיו הקרובים ביותר והוא אף עבר להתגורר זמנית ב[[דיסלדורף]], מקום מושבם של הזוג שומאן. מאמר שפרסם שומאן בעיתון אותו ערך, אודות הצעיר המוכשר ש"יוביל אותנו בנתיב חדש" פתח בפני ברהמס את כל השערים.
מותו של שומאן בשנת [[1856]] היווה טרגדיה גדולה עבורו ועבור משפחת שומאן מרובת הילדים. יחסי הידידות העמוקים שקשר ברהמס עם קלארה קיבלו משמעות שונה עם מותו של בעלה והם העדיפו להתרחק זה מזו. ברהמס חזר להמבורג והחל לחלק את זמנו בין העיר המבורג, שם ניהל מקהלת נערות והעיר [[דטמולד]] שם קיבל מנוי כמורה החצר ו[[מנצח]]. בתקופה זו החל ברהמס לשלוח ידו בכתיבה להרכבים גדולים יותר של [[מוזיקה קאמרית]] ואף החל לכתוב מוזיקה תזמורתית. ברהמס היה פרפקציוניסט חסר פשרות באשר למוזיקה שכתב. הוא הרבה להשמיד חומרים שלא נראו לו והיה עובד על כל יצירה זמן רב עד אשר הגיע לשלמות כפי שהוא ראה זאת, זאת
בשנת [[1862]] החליט ברהמס אחרי תקופה של התלבטות להתיישב בווינה, שהייתה מרכז תרבותי של כל אירופה. בשנת [[1868]] בוצעה לראשונה בעיר [[ברמן]] יצירתו הגדולה של ברהמס למקהלה ותזמורת – [[רקוויאם גרמני]]. יצירה זו זכתה להצלחה רבה והביאה להכרה כי המוזיקאי בן השלושים וחמש הוא [[מלחין]] בשל ומביא רוח חדשה לעולם המוזיקה של אמצע המאה ה-19.
שורה 15:
==הלדרלין ושיר הגורל==
{{הפניה לערך מורחב|פרידריך הלדרלין}}
הלדרלין ([[1770]]-[[1843]] ; Friedrich Hölderlin) היה אחד מענקי השירה הגרמנית של המאה ה-19 ודגל בעקרונות [[המהפכה הצרפתית]]. שיר הגורל מופיע ב[[נובלה]] "היפריון". הנובלה בת שני החלקים היא היחידה שפרסם הלדרלין, היא כתובה בחלקה כ[[פרוזה]] ובחלקה כטקסט לירי, ועוסקת בעולמו של היפריון – אידיאליסט יווני החי ב[[יוון]] "החדשה" של [[המאה ה-18]] הנאנקת תחת [[האימפריה העות'מאנית|הכיבוש הטורקי]]. הפריון חוזה בהתפוררותה של התרבות הקלאסית והעולם האידיאלי שאליו השתייך.
השיר של הלדרלין שאותו הלחין ברהמס מהווה כר נרחב לפרשנות מוזיקלית, בהיותו עוסק ביחסים שבין העולם הזה בו סובלים בני האדם מתהפוכות הגורל והעולם השמימי האידיאלי שבו שוררת הרמוניה נצחית בין שמיים וארץ. השיר מחולק לשלושה בתים. הבית הראשון והשני מתארים את האידיליה של האיזון השמימי, בו שוכנים יושבי מרום בשלווה ורוגע נצחיים. הבית השלישי מתאר את יושבי הארץ הרדופים כל חייהם ואינם מוצאים מרגוע.
שורה 25:
{|
|-
| אתן, נשמות חסד!
הצועדות בְּזוֹהַר הרקיע
על פני ארץ רוגעת.
מַשַּׁב אלוה זוהר נוגע לא נוגע,
כאצבעות עלמה
שורה 38:
||<div style="text-align: left; direction: ltr; margin-left: 1em;">
Ihr wandelt droben im Licht
Auf weichem Boden, selige Genien!
שורה 52:
</div>
|-
| שְׁלֵוִים לגורלם, כִּשְׁנַת בן-יומו,
נשמת בני-שמיים,
שורה 66:
והעיניים המבורכות
מביטות בשלוות
הזוך הנצחי.
שורה 90:
</div>
|-
| לא לנו מקום מרגוע,
בני אנוש סובלים,
נסוגים, נמוגים
בעיוורונם
בחלוף השעות,
שורה 104:
מוּטָּלִים מצוּק אלי צוּק
בחלוף השנים
אל תהום לא-נודע.
שורה 134:
הבית השלישי הוא הקטע האמצעי של היצירה המוזיקלית, מאחר שבסיום כאמור חוזרת המוזיקה של הפתיחה ללא שירה. בבית השלישי המתאר את האדם הארצי הסובל, בחר ברהמס בדימוי בו משתמש הלדרלין – הממשיל את תלאות האדם בעולם הגשמי למים הזורמים בנתיב מסולע במדרון היורד למעמקי האין-סוף. כך גם במוזיקה של ברהמס נשמעת זרימת המים השוטפת כמעט באלימות על רקע שירת המקהלה.
יצירה זו מחזקת את השקפת העולם ההומניסטית שבה דגל ברהמס. על אף שהיה [[לותרניזם|
==מבנה היצירה==
לאורך היצירה קיימת התאמת המבנה המוזיקלי למבנה הטקסט בשירו של הלדרלין. כמו כן, בהאזנה מושכלת וקפדנית ניתן אף לשמוע "פרשנויות דקות" שנותן המלחין לטקסט דרך בחירת המרכיבים המוזיקליים, התיזמור ומבנה היצירה הכללי.
===בית ראשון===
התמונה המיידית הנפרסת לעיני הקורא בטקסט היא צעידה של ישויות כל שהן (האם מלאכים, בני-אדם, או נשמות בני אנוש שאולי כבר אינם בחיים?), אך לא על פני קרקע מוצקה אלא ב"זוהר הרקיע". מעניין שברהמס אינו פותח את היצירה בתיאור "זוהר הרקיע" אלא דווקא בתיאור הצעידה באמצעות נקישות ה[[טימפני]] במקצב צעידה אופייני על רקע נגינת מיתרים רכה אך "ארצית". כבר כאן ניתנת פרשנות לטקסט המציעה הגדרה "אנושית" לאותן ישויות המהלכות "בזוהר הרקיע". לאט ובהדרגה במשך 28 תיבות ב[[מפעם|טמפו]] איטי עובר המבט מהקרקע הארצית אל הזהר השמימי ורק עם כניסת האלט בנושא המוזיקלי הראשון נעלמים הדי הצעדים והמצלול הופך להיות בהיר טהור ושמימי.
אך "הנשמות הטהורות" אינן נשארות ברקיע לבדן – עם הצטרפות הקולות האחרים לאלט בתיבה 34 מראה שוב גישה פרשנית של ברהמס לטקסט: כל עוד המלודיה הייתה מוצגת בקולות הנשים בלבד היא לוותה על ידי כלי נשיפה גבוהים בצלילם בהירים ה"מציירים" את זוהר הרקיע. עם כניסת הקולות הנמוכים במקהלה בתיבה 34 נשמעים שוב הצעדים "הארציים", הפעם ב[[פיציקטו|נגינת פריטה]] ב[[כלי מיתר|כלי המיתר]] הנמוכים.
בתיבה 52 מצטרף המלחין לתיאור הכל כך לירי שבטקסט: מתוך חיבה מובלטת לשימוש בדמוי הנבלאית ("כאצבעות עלמה הפורטות על נבל השכינה") כ[[מטאפורה]] לתיאור רוח השכינה, המוזיקה "מתעגלת" על ידי שימוש בפראזות ארוכות ורכות בנגינת המיתרים הגבוהים, המרכיבות את הנושא השני, שהוא מעין הרחבה או וריאציה של הנושא הפותח. מתחתיו אנו שומעים חיקוי של נגינת הנבל בכלי המיתר הנמוכים הפורטים אקורדים שבורים על כליהם.
שורה 147:
בין הבית הראשון לבית השני בשיר נשמע שוב מוטיב הפתיחה של "זוהר הרקיע" אך לפני כניסת המקהלה לבית השני שהוא מבחינה מוזיקלית [[רפריזה]] של הבית הראשון נשמעים [[כלי נשיפה ממתכת|כלי המתכת]] הנמוכים במעבר המתחיל בסול מינור "מאיים" אך נפתר מייד למי במול מז'ור "רך ואופטימי יותר". והנה ברמז מוזיקלי כל כך קצר ומרוכז מגדיר המלחין ברהמס את המונח Schicksallos (שלוו לגורלו – ובשיר: כתינוק בן יומו שעדיין אינו מאוים על ידי גורל לא ידוע), בו משתמש המשורר כרמז לתוכנו הטראגי של הבית האחרון.
מעניין להבחין בכך שאותו מוטיב המהווה מעין נושא שני בבית הראשון, מופיע בבית השני שוב, הפעם בהכפלה של [[קרן יער|קרן היער]] וה[[קלרינט]] עם המיתרים היוצרים רקע רך ושלוו למשפטי הסיום של הבית (והעיניים המבורכות...) אך מצד שני קושר מבחינה סימבולית את צליל הקרן אל המבוא "המאיים" שלפני תחילת הבית השני.
כמו בטקסט כך גם במוזיקה הבית השני מסתיים בשקט, כאשר המקהלה נשארת לבד ללא התזמורת וכאשר מסתיים המשפט נכנסת התזמורת במוטיב הפתיחה, הכולל גם את מוטיב הצעידה בטימפני. כך נוצר קשר לוגי במוזיקה כמו בטקסט המתחיל ב"נשמות הצועדות בזוהר הרקיע" ומסתיים ב"עיניים המביטות בשלוות הזוך הנצחי"... אלא שכאן ברהמס מוסיף פרשנות חריגה; האקורד מי במול מז'ור, המסיים את החלק הזה של היצירה, מתוזמר כמו התיאור של זוהר הרקיע, אלא שעם הגיעו למרחבי הרקיע הגבוהים ביותר הוא מתחלף באקורד מוקטן וברקע נשמע דרדור תופים. זה אינו מופיע בטקסט. הטקסט עובר באופן פתאומי ומפתיע אל הדרמה הגדולה של הבית השלישי.
===בית שלישי===
הבית השלישי הוא כאילו פרק חדש במוזיקה. המוטיב השולט במוזיקה הוא תיאור המים השוצפים במורד ונחבטים בסלעים, המופיע כמטאפורה לתלאות החיים האנושיים על פני האדמה רק לקראת סוף הבית. רק בסוף התצוגה הראשונה של המוזיקה והטקסט מתחיל עיבוד מוזיקלי הנושא בחובו את המשמעותיות הנוספות, פנימיות יותר מבחינה רגשית, של קשיי החיים, בהם גם ייאוש וחוסר תקווה בנוסף לסערות הנפש הגדולות.
לסיום היצירה מציג ברהמס פרשנות הנוגדת בתכלית את "כוונת המשורר". ברהמס בוחר לסיים את היצירה במבוא הפותח אותה, המתאר את הבית הראשון המלא אור ואופטימיות. אין זאת אלא שברהמס לא יכול היה לסיים את היצירה ברוח כל כך נכאה כפי שסיים אותה המשורר ולכן כתב "בית נוסף" שאינו מושר כי הטקסט לא נכתב עבורו. כך שבמוזיקה היצירה מסתיימת ב"זוהר הרקיע", המקום בו התחילה.
שורה 158:
* ליטוין, ר., שלח, ח. (1984). מי מפחד מריכרד ואגנר: היבטים שונים של דמות שנויה במחלוקת. ירושלים: כתר.
* הלדרלין, פ., זנדבנק, ש., ישראל. מבחר שירים: משרד החנוך והתרבות. המחלקה לספרות., המפעל לתרגום ספרי מופת., מרכז ההדרכה לספריות בישראל. (2005). . מהד' א. תל אביב: חרגול.
[[קטגוריה:יצירות מאת ברהמס]]
| |||