קלף (יהדות) – הבדלי גרסאות

על פי ילקוט שמעוני, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים, {{הערה|'''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."}}.

* '''גוויל''': העור השלם (שלא נחלק) שהוסר שיערו הושרה בחומרי עיבוד. על פי התלמוד הבבלי עיבוד הגוויל נעשה על ידי השרייתו במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]]{{הערה|על השימוש בו ראה [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}. כיום מוסיפים לפני העיבוד סיד וצואת יונים{{מקור}}.{{ש}}ישנה מחלוקת האם שיוף הגוויל מצד הבשר פוסל את הגוויל לכתיבה.{{הערה|ראה, יעקב כהן, קובץ ויען שמואל חלק ז, הוצאת כיסא רחמים בני ברק תשס"ד עמודים קסב-קעד. ולעומתו משה צארום, כשרות הגוויל בימינו. מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}}{{ש}}'''קלף''': לאחר העיבוד ב[[עפץ|עפצים]], מקלפים את השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]) ומעבדים אותה, והחלק שנקלף נקרא קלף.