הבדלים בין גרסאות בדף "קלף (יהדות)"

נוספו 21 בתים ,  לפני שנתיים
מ
אין תקציר עריכה
מ
תגית: עריכת קוד מקור 2017
מ
תגית: עריכת קוד מקור 2017
על פי המדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראה '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, שאינם כשרים לאכילה{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אארגון שאסרו. ראה בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.
===עיבוד בעפצים===
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה ב[[קמח]] שעורים, [[מלח (כימיה)|מלח]] ו[[עפץ|עפצים]]{{הערה|ראה {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל" שאפשר להפיק ממנו "קלף" על ידי קילוף השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]), או "דוכסוסטוס" השכבה הבשרנית.{{הערה|ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו מהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית ({{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}), לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההיפך הוא הנכון({{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}).}} צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס איננה ידועה, ולכן השימוש היחיד בצורת עיבוד זו הוא ה"גוויל".
 
המעבדים לפי שיטה זו כיום מוסיפים לפני העיבוד [[סיד]] וצואת יונים{{הערה|ראה בהרחבה, משה צארום, כשרות הגויל בימינו מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}} כדי להסיר את השיער, לאחר מכן משרים את העור במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]] משמש כעפצים{{הערה|על השימוש בו ראה [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}.
לדעת [[פירקוי בן באבוי]] הסיבה לכך החלה בתקופת מלכות רומי שלא להשתמש בכתבי הקודש, ובכך נשכח צורת העיבוד המובאת בתלמוד, לאחר כיבוש [[מוחמד]] השתמשו הסופרים בקלפים שקנו מהערבים, שהיו מעובדים רק במלח וסיד, {{ציטוט|ובכל ספרים ראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב בריק זה אלא משנים מועטים מפני שמנהג שמד הוא שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדים את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגויים שעשו לכתוב בהם עבודה זרה, והיו כותבים ספרי תורה ומחזורין מפני שהוקל עליהם בדמו ובכתבו|מקור=פרקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמוד 560}}
[[רב נטרונאי גאון]] הביא את דעת [[רב משה גאון]] שהתיר סוג עיבוד זה, ואף ציין שרוב הציבור סומכים על היתר זה מפני "שאין מי שיודעים לעשות אותו גויל כתקנו" ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך". דברי רב משה גאון הובאו בעוד מקומות בספרות הגאונים. לדעת הרבה גאונים{{הערה|מהם [[רב האיי גאון]] (אוצר הגאונים מסכת גיטין עמוד 92), תשובת הגאונים הרכבי סימן סג.}} והרמב"ם עיבוד זה הוא פסול{{הערה|ראה תשובת הרמב"ם סימן קס"ב (מהדורת בלאו)}}.
 
[[רבינו תם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|גיטין|יא|א}}ובהרחבה בספר מחזור ויטרי}}, התיר לכתחילה לכתוב בסוג עיבוד זה שלדבריו עדיף על העיבוד שנעשה בעפצים, כמו כן לדבריו אין חובה לעבד בעפצים דווקא הוא מסתמך על דברי התלמוד ב[[מסכת מנחות]]{{הערה|{{בבלי|מנחות|לא|ב}}}} שאין צורך דווקא בעיבוד עפצים. {{ציטוטון|ונראה לי שהעור המעובד בעיבוד טוב כגון שלנו שהוא טוב ממלח וקמח ועפצים שהוא כשר ואין צריך עיפוץ...מכאן סמכתי להכשיר עיבוד שלנו וראייתי מהקומץ רבה}}, מקור נוסף מוצא ר"ת מדברי התלמוד במסכת גיטין{{הערה|{{בבלי|גיטין|יא|א}}}} שהעיבוד בעפצים גורם לקושי במחיקה, ולדברי ר"ת גם עיבוד בסיד גורם לקושי זה ולכן הוא מותר.
 
 
== להלכה ==
לדעת ה[[רמב"ם]] וה[[שולחן ערוך]], [[הידור מצווה|ישנה עדיפות]] לעיבוד לכתוב סת"ם המעובד בעפצים, ספר תורה על גוויל, מזוזות על דוכסוסטוס, ותפילין על קלף (ראו הרחבה בערך [[ספר תורה#הקלף|ספר תורה]]). בנוסף לשיטתם יש לעבד את עור הבהמה ב[[עפץ|עפצים]]. לפי השולחן ערוך, מותר לכתוב [[מגילת אסתר]] על הגוויל{{שהערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תרצא|א}}}}, ולפי הרמב"ם, מותר לכתוב על גביו גם מזוזה{{הערה|שו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, כרך א', סימן קל"ז.}}.
{{ש}}
 
מאידך דעת ה[[רמ"א]] בעקבות דעת התוספות, שעדיף לכתוב על קלף, המעובד בסיד ואין לכתוב על גוויל. משום שהקלף נאה יותר, ומשקלו של הספר תורה פוחת{{הערה|ספר [[שפתי כהן]] סימן רע"א סק"ט}}. וכן נוהגים ה[[אשכנזים]].{{ש}}
 
בקרב יהודי המזרח (עיראק, סוריה, טורקיה, יוון, מרוקו, תוניס ותימן) נהגו כדעת השולחן ערוך וכתבו ספרי תורה על גווילים, וכך גם ספרי התורה של ה[[ר"ן]] והרב [[יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)|יצחק אבוהב]]{{הערה|אור תורה טבת תשנ"ו דף ש"ג}}.
כמו כן, הפוסקים מקרב [[יהדות המזרח]] סבורים שעדיף לכתוב גם כיום ספרי תורה על גוויל{{הערה|הרב [[בן ציון מוצפי]] [http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=126277 כאן], הרב [[יצחק רצאבי]] [http://www.maharitz.co.il/?CategoryID=293&ArticleID=942&SearchParam=%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C ראה כאן]. ועוד}}.
 
לפי השולחן ערוך, מותר לכתוב [[מגילת אסתר]] על הגוויל{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תרצא|א}}}}, ולפי הרמב"ם, מותר לכתוב על גביו גם מזוזה{{הערה|שו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, כרך א', סימן קל"ז.}}.
 
לגבי כתיבת ספר תורה על גויל לבני אשכנז ישנם חילוקי דעות: לדעת הרב [[שלמה גאנצפריד]], לא נוהגים לכתוב ספרי תורה על הגוויל. אולם אם נכתב, ספר התורה כשר.{{הערה|כך גם דעת הרב [http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=112771 דוד לאו]}}ישנה שמועה לפיה החזון איש סירב להתיר לכתוב ספרי תורה על גוויל{{הערה|אשר חנניה, שו"ת שערי יושר, כרך ב' יורה דעה סימן יז. בשאלה שנשאל על ידי אשר יאקב בעל מפעל לעיבוד עורות לסת"ם. ישנם שערערו על שמועה זו- אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז}}. מאידך לדעת הרב [[יוסף שלום אלישיב]] והרב [[חיים קניבסקי]], כיום שישנה אפשרות לעבד את הגוויל שיהיה נאה וקל, ישנה עדיפות לכתוב ספר תורה על גוויל.{{הערה|ראה אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז. המאמר מובא גם [https://michel0527121320.wordpress.com/2015/06/21/%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%9C%D7%A1/ באתר זה] }}{{ש}}
כמו כן, הפוסקים מקרב [[יהדות המזרח]] סבורים שעדיף לכתוב גם כיום ספרי תורה על גוויל{{הערה|הרב [[בן ציון מוצפי]] [http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=126277 כאן], הרב [[יצחק רצאבי]] [http://www.maharitz.co.il/?CategoryID=293&ArticleID=942&SearchParam=%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C ראה כאן]. ועוד}}.
 
==לקריאה נוספת==