קלף (יהדות) – הבדלי גרסאות

'''קלף''' הוא [[עור (חומר גלם)|עור]] [[בהמה]] [[טומאה וטהרה|טהורה]] המשמש לכתיבת [[ספר תורה]], [[תפילין]] ו[[מזוזה|מזוזות]] - ראשי התיבות של [[סופר סת"ם|סופר '''סת"ם''']] - '''ס'''פרפרי תורה, '''ת'''פילין, '''מ'''זוזות. כמו כן [[מגילת אסתר]] יש לכתוב על קלף. על פי ההלכה כתבי קודש אלה של היהדות חייבים להכתב על עור בהמה{{הערה|{{בבלי|שבת|קח|א}}.}}. מעובד{{הערה|{{בבלי|גיטין|מה|ב}}.}} ב[[עפץ|עפצים]]{{הערה|{{בבלי|שבת|עט|א}}.}}.

על פי התלמוד ישנם שלושה סוגי קלפים לכך, "גוויל" {{אנ|Gevil}} הוא העור השלם, ועליו יש לכתוב רק ספרי תורה, בנוסף ניתן להפריד מהגוויל שתי שכבות, השכבה הדקה '''קלף''' המשמש לכתיבת תפילין, והשנייה '''דוכסוסטוס''' {{אנ|Duchsustus}} למזוזהמשמש לכתיבת מזוזות. בסביבה יבשה מתאימה (או ב[[ספר תורה#צורת ספר התורה|תיק]]) עשויים כתבים על גוויל, קלף או דוכסוסטוס להשמר אלפי שנים.

* '''גוויל''': המונח "גוויל" אפשר שהוא ביטוי מושאל מ"אבני גוויל" המובא ב[[תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|ג|א}}}} לאבנים גסות שאינן מסותתות{{הערה|תוספות ב{{בבלי|בבא בתרא|יד|א}}; שו"ת הרמבםהרמב"ם סימן קנ"ג (מהדורת בלאו)}}, כך גם הקלף אינו מחולק. הסבר [[אטימולוגיה|אטימולוגי]] נוסף: גוויל מלשון "ג'בל" (جبل) שפירושו בערבית הר, כלומר אבן גסה שנלקחה מההר ללא סיתות, כך גם עור הבהמה שלא חֻלַּק נקרא גוויל{{הערה|ראה [[רבנו גרשום]] בבא בתרא דף ג עמוד א'}}.

* '''קלף''': ככל הנראה מקור המילה קלף בא מ"קֶלֶף", כלומר קילוףחלק המקולף, שכן הקלף מקולףהוא החלק המקולף מהגווילמהדוכסוסטוס.

[[קובץ:עכו ספר תורה המיוחס לרמחל.JPG|ממוזער|ספר תורה המיוחס ל[[רמח"ל]] כתוב על גוויל מעובדומעובד בעפצים]]

על פי המדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראה '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, סביב הטיעון שאין לעבד בדבר שאינו [[כשרות|כשר לאכילה]]{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אארגוןאראגון שאסרו. ראה בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.

על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה ב[[קמח]] שעורים, [[מלח (כימיה)|מלח]] ו[[עפץ|עפצים]]{{הערה|ראה {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל", שאפשרואפשר להפיק ממנו "קלף" ו''דוכסוסטוס'' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]), או "דוכסוסטוס"מן השכבה הבשרנית. החלק הנקלף נקרא ''קלף'' ושאר העור נקרא ''דוכסוסטוס{{הערה|ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו מהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית ({{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}), לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההיפך הוא הנכון ({{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}).}} צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס איננה ידועהפשוט, ולכןשקולפים השימושאת היחידהשכבה בצורתהדקה עיבודהעליונה זושל הוא ה"גוויל"העור{{הערה|לפתרון הבעיה ראה שיטת קילוף באתר [http://tephillin.com/%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%9C%D7%A3-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F/ "תפילין כהלכה"].}}.

ישנם שמשייפיםהמקפידים לשייף מעט את הגוויל מצד הבשר, ולדעתם זה הופך את שאר העור להיקרא קלף, דבר השנוי במחלוקת.{{הערה|ראה, יעקב כהן, קובץ ויען שמואל חלק ז, הוצאת כיסא רחמים בני ברק תשס"ד עמודים קסב-קעד. ולעומתו משה צארום, כשרות הגוויל בימינו. מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}}.

החל מתקופת ה[[גאונים]], החלו להשתמש בסוג קלף אחיד לכל כתבי הקודש, קלף שעובד בסיד ומלח בלבד, ו[[ליטוש|שיוף]] בצידו הפנימי{{הערה|כלומר לא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד.}}, כדי להכשירו לכתיבה בצד זה. סוג זה נקרא בלשון הגאונים 'ריקרק' או גם בשם הסתמי 'קלףריק'.

=== הבדלים בין קלף (של ימינו) לגוויל ===

* צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש ב[[אוג הבורסקאים]], הגורם לגוויל להיצבע בגווני [[חום (צבע)|החום]]{{הערה|ישנם שצבעו לאחר מכן את הגווילים בצבע אדום או צהוב. לחלופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגוויל התקבל כלבן}}, ואילו צבעו של הקלף הוא [[לבן]], [[בז']] [[אפור]] או [[שחורלבן]].

* קשה מאוד לתקן ספר תורה שנכתב בגוויל, ולאחר התיקונים נשארים סימנים לא אסטתיים{{הערה|וזה הסיבה גם למה צריך עיבוד גם בגיטין ושטרות, כדי שיהיה 'כתב שאינו יכול להזדייף, ראה {{משנה|גיטין|ב|ד}}.}}

* ישנם סוגי דיו שלא נמחקים מהגוויל גם אם רוחצים את הגוויל במים, מה שאין כן בקלף, גם הדיו יתפשט וגם הקלף יתקלקל ויחזור להיות עור לא מעובד.