הפרהוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: מיותר |
מ ויקיזציה |
||
שורה 1:
ה'''פרהוד''' (ב[[ערבית]]: '''الفرهود''', ב[[תרגום חופשי]]: "ביזה", "שוד"{{הערה|קהילות ישראל במזרח: '''עיראק''', נסים קזז, היהודים בסביבתם, עמ' 24}}, כשמשמעות המילה בפועל היא הפחדה ברוטלית כלפי נשלטים) הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה ה[[יהדות|יהודית]] ב[[בגדאד]], עיר הבירה של [[עיראק]], ב[[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]] [[ו' בסיוון]]-[[ז' בסיוון]] [[תש"א]], [[1 ביוני|1]]-[[2 ביוני]] [[1941]]. בפרעות נרצחו לפחות 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000{{הערה|שם=יד|1=[http://yad-vashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201867.pdf מרכז המידע אודות השואה, יד ושם בית הספר המרכזי להוראת השואה]}}. הנרצחים נקברו ב[[קבר אחים]] בבגדאד. במהלך ההתערבות המאוחרת של הצבא לעצירת הפרעות, נהרגו כמה עשרות, עד כמה מאות, [[מוסלמים]] ולא-יהודים אחרים.
האירועים שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של [[המחתרת הציונית בעיראק]] ולתהליך, שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק ל[[ארץ ישראל]] ב[[מבצע עזרא ונחמיה]], עשור לאחר מכן.
שורה 14:
=== ארגונים פאשיסטיים ===
התעמולה האנטישמית הובלה על ידי תנועות פשיסטיות בראשות בכירים עיראקים{{הערה|1=[http://www.midrash.org/articles/farhud/ The Farhud], באתר "מדרש"}}.
בשנת 1935 נוסד בבגדאד "מועדון אל-מות'אנא" (نادي المثنى,
המועדון נקרא על שם [[אל-מות'אנא אבן חארית'א]], מצביא ערבי מוסלמי שהנהיג כוחות שעזרו להביס את ה[[פרסים]] של [[האימפריה הסאסאנית]] ב[[קרב אל-קאדסיה]]. המועדון, שהושפע על ידי הפאשיזם האירופי ונשלט על ידי ערבים לאומנים קיצוניים, היה ידוע מאוחר יותר כ"המפלגה הלאומית הדמוקרטית" ונשאר פעיל עד כישלון ה[[הפיכה]] של [[רשיד עאלי אל-כילאני]] הפרו-[[נאצי]] במאי [[1941]].
תחת השפעתו של השגריר הגרמני פריץ גרובה, פיתח מועדון "אל-מות'אנא" ארגון נוער צבאי למחצה בשם "אל-פֻתֻוַה" (الفُتُوَّة, "עלומים", "בחרות" או "גבורה"; במקור שם למסדר אבירים מוסלמים{{הערה|1=[http://www.arabdictionary.huji.ac.il/ מתוך מילון ערבי עברי], מאת [[דוד איילון]] ו[[פסח שנער]]}}), שעוצב על פי דגם הפאשיזם האירופי ו[[הנוער ההיטלראי]]. הארגון נוסד באוקטובר 1935 על ידי הפעיל הפאן-ערבי ואחד ממייסדי מועדון אל-מות'אנא, סאמי שַוְכַּת, שהיה אז המנהל הכללי של משרד החינוך העיראקי (בשנים 1933 ו-1939, וב-1940 היה שר החינוך).
ב-1 במאי 1938 השתתפה משלחת של הארגון בוועידת המפלגה הנאצית ב[[נירנברג]], ומנהיג הנוער ההיטלראי, [[באלדור פון שיראך]], הגיע לביקור בבגדאד. במאי 1939 חויבו כל תלמידי בתי הספר העל-יסודיים ומוריהם, כמו גם הסטודנטים ותלמידי הסמינר למורים, להצטרף לארגון ולעבור אימונים צבאיים על פי תוכנית של משרד ההגנה. בסוף שנות ה-30 מנה הארגון כ-63,000 חברים. סאמי שוכת ביטא את דעתו האנטי-יהודית בגלוי וב-1939 הכריז: "היהודי מאוהב בזהב ואין לו קיום בלעדיו"
=== לאומנות ערבית ואנטי-ציונות ===
שורה 24:
בשנת 1939 הגיע לבגדאד המופתי הירושלמי [[חאג' אמין אל חוסייני]] ונעשה שותף פעיל בהסתה כנגד היהודים בעיראק. גולים סורים היו אף הם פעילים בתנועות אלו. בהפגנות, בכרוזים ובעיתונות פורסמה הסתה גלויה כנגד היהודים. שבועון הנוער העיראקי "אל־הדאיה אל־אסלמיה" הקדיש את מאמריו, בנוסף לתעמולה אנטי־ציונית, גם להתקפות אנטי־יהודיות.
החוגים הלאומנים הפעילו לחצים על ראשי הקהילה היהודית לפרסם הצהרות התנגדות לציונות ותמיכה במאבקם של ערביי ארץ ישראל. ראש הקהילה, הרב ("חכם") ששון ח'דורי (الحاخام ساسون خضوري), נענה ללחצים ופרסם יחד עם 33 מנכבדי היהודים הצהרה מעין זו, שכמוה פרסמו גם משכילים יהודים. היהודים עשו ככל יכולתם כדי להראות את נאמנותם לעיראק ותרמו עשרות אלפי לירות למטרות לאומיות שונות. הממשלה ניצלה את מצבם כדי לסחוט מהם כספים נוספים וגם אל־חוסייני וכמה מעוזריו ה[[פלסטינים]] (כמו אכרם זעיתר ודרויש אל־מקדאדי), שארגנו את התעמולה האנטי יהודית, סחטו באיומי רצח כספים מיהודי עיראק למען קרן המנהיגים שניהלו את הפרעות בארץ ישראל
=== מרד רשיד עאלי ===
ב-[[1 באפריל]] [[1941]] פרץ בעיראק [[מרד רשיד עאלי]], במהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-[[נאציזם|נאצים]] בראשות [[רשיד עאלי אל-כילאני]]. במהלך חודש [[המלחמה האנגלו-עיראקית]] התגברו ההתנכלויות כלפי יהודים, בעיקר מחוץ לבגדאד, וההסתה כנגד היהודים החמירה. נערכו הפגנות בערים הגדולות שלא פעם הסתיימו בפגיעה ביהודים. חברי תנועת "אל פותווה" אורגנו בכנופיות חמושות שנקראו "כתאייב אל־שבאב" (كتائب الشباب, "גדודי הנוער") וקיבלו סמכויות שיטור שנוצלו לרדיפת היהודים. נאסרו ועונו יהודים שהואשמו בריגול ואיתות למטוסים הבריטים. כסף רב נסחט מהקהילה לצורכי המלחמה בבריטים. רכוש רב, בין השאר שני בתי ספר בבגדאד, הופקע.
הסופר [[סמי מיכאל]], שהיה עד לפּרעות, סיפר כי תעמולה נגד היהודים התנהלה ברדיו המקומי וברדיו ברלין בערבית. על האווירה ששררה ברחוב אמר:{{הערה|1=[http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1940442 קטע מסרט דקומנטרי על הפרהוד]}} {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ראיתי את הססמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, ש[[היטלר]] מחסל את החיידקים. על חנויות של המוסלמים מצוין השם مسلم (בערבית: מוסלמי) ... שבמקרה של פּרעות לא יפגעו בחנות
ב-16 במאי 1941 כבשו הבריטים את [[בצרה]], אך העדיפו להתמקם מחוץ לעיר. ב-19 במאי נבזזו והושחתו בתי מסחר וחנויות של יהודים בעיר. [[שלום דרויש]], שהיה מזכיר העדה, העיד כי מספר ימים לפני הטבח סומנו בתי היהודים בטביעת כף יד ([[חמסה]]) בצבע אדום, על ידי חניכי תנועת "אל-פותווה".
שורה 41:
אירועי הפרהוד החלו בבוקר 1 ביוני (ו' בסיון תש"א), כאשר באל-כרח' (الكرخ, אזור מערב בגדאד דאז), בסביבות גשר אל-ח'ר, הותקפה קבוצת יהודים לאחר ששבה משלחת יהודים נכבדים מקבלת הפנים שנערכה לכבוד שובו של העוצר, [[עבד אל-אילה]] בארמון הפרחים (قصر الزهور, מאוחר יותר נבנה עליו ארמון "אל-סלאם" של [[סדאם חוסיין]]).
ד"ר יהודה צבי הביא במאמרו את עדותו של יעקב פרץ (מתוך [[הארכיון הציוני המרכזי]]):
{{ציטוט|תוכן=ביום ראשון, 1 ביוני 1941, כאשר ההמון עזב את [[מסגד]] ג'אמי אל-גילאני, בערך בשעה 10.30 בבוקר, הייתה הסתה נגד היהודים בקרב העוזבים. בשעה 5.30 בצהריים המון התכנס שוב באותו מסגד. נשאו נאומים נגד היהודים. ובשעה 6 אחר הצהריים ההמון עזב את המסגד והחלה השתוללות.|מרכאות=כן}}
מהומות פרצו אחר הצהריים ברחוב ע'אזי (شارع غازي, נקרא היום רחוב כפאח شارع الكفاح) שבשכונה המוסלמית באב א-שייח' (باب السيخ) והתפשטו במהרה לרובע היהודי העתיק ולשכונות היהודיות הסמוכות בא-רסאפה (الرصافة) (כמו אבו סיפין, ابو سيفين - לא קיימת עוד בשם זה). האספסוף המוסלמי הצטרף לחיילים ולשוטרים האזרחים והתנפל על היהודים ברחובות הראשיים. יהודים הוצאו בכח ממכוניות ואוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ופגיונות לעיני־כל, כשנהגי האוטובוסים דורסים את הגופות. אל האספסוף הצטרפו עתה גם פקידי ממשלה ותלמידי בית ספר. הפורעים התחלקו לקבוצות והתבצעה חלוקת תפקידים ביניהן. ניסיונות של היהודים לשחד שוטרים על מנת שיגנו עליהם כשלו. המהומות החמירו ביום השני, אז ניתנה פקודה לפורעים ללכת למרכז המשטרה ולקחת משם נשק. לפי מספר עדויות של יהודים, שכנים לא-יהודים נטלו חלק והצטרפו לפרעות ולביזה{{הערה|שם=New Babylonians 122|.Prof. Bashkin O., New Babylonians: A History of Jews in Modern Iraq, Stanford University Press, 122, September 2012}}.
בזמן המהומות נבזזו ונשרפו חנויות היהודים, שסומנו עוד קודם לכן בסימן אדום, וקציני משטרה גבוהים העמיסו על משאיות את הרכוש ששדדו מהן ומבתי היהודים. בכמה מקרים פתחו השודדים את הברזים ומילאו את הבתים מים. גם בתי כנסת ניזוקו וחוללו [[ספר תורה|ספרי תורה]]. הפורעים ביצעו מעשי [[אונס]] וריטוש איברים של תינוקות, נשים וזקנים. במקומות קרובים לנהר ובבתים שבהם היו בארות, השליכו את הילדים למים לעיני ההורים. יהודים עלו על גגות הבתים וברחו מגג לגג. עֵד לפּרעות בשם יוסף נמרודי סיפר:{{הערה|1=[http://hazzan.qpon.co.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=197404 סיפור מימי הפרהוד בעיראק, אתר מסורת יהודי עיראק]}} {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מבעד לחלון ראינו עשרות אנשים חמושים בסכינים, גרזנים וכלי ירי, חלקם סחב חפצים ורהיטים שבזז מבתי היהודים, ראיתי אישה הנושאת בידה רגל של תינוק עם החג'ל (צמיד לרגל עשוי זהב)
כל אותה העת חנו כוחות הבריטים מחוץ לעיר על גדת [[החידקל]]. השגריר הבריטי בעיראק, סר [[קינאהאן קורנווליס]], סירב להפצרות קציני הצבא הבריטי לאשר להם להיכנס לעיר ולהפסיק את הטבח המתחולל
בבוקר היום השני, בזמן המהומות, עסק העוצר בהרכבת הממשלה החדשה. בשעה 10:45 שודרה ברדיו פקודת עוצר-בית וסמוך לצהרים נכנס לעיר צבא עיראקי חדש מן הצפון, שנשבע אמונים לעוצר והיה מורכב ברובו מכורדים. הצבא קיבל פקודה לפזר את הפורעים, שאכן התפזר לאחר התערבות הצבא, והטבח ביהודים פסק. קיימות הערכות שונות באשר למספר הפורעים שנהרגו על ידי כוחותיו של העוצר במהלך ההתערבות, והן נעות ממספר עשרות עד כ-
== ועדת חקירה ==
ב-7 ביוני 1941 הוקמה בבגדאד ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת הפרעות נגד היהודים. ב-8 ביולי הוגש דו"ח המסקנות שלה, שפורסם במלואו רק בשנת 1958. חלקו הראשון מתאר את מהלך ההתפרעות באזורים שונים של העיר, חלקו השני מצביע על האחראים ומאשים את קציני הצבא, המשטרה ובעלי תפקידים רשמיים אחרים, וחלקו השלישי מפרט את הגורמים: פעילותו של [[פריץ גרובה]] בעיראק והשפעת התעמולה הנאצית דרך תחנת הרדיו הגרמנית בשפה הערבית, וכן הפצת התעמולה הנאצית על ידי [[אמין אל-חוסייני]], עליה הוציא את כספי הסיוע שנאספו למען הנפגעים הפלסטינים ב[[המרד הערבי הגדול|מרד נגד הבריטים]], והשפעתו על אנשי הממשל והצבא
== תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל ==
ב-3 ביולי 1941 פנה נשיא [[הועד הלאומי]] [[יצחק בן-צבי]] ל[[הנציב העליון|נציב העליון]] הבריטי בארץ ישראל, [[הרולד מקמייקל]], במכתב בו הגיש את המידע שהגיע לידו לגבי "הזוועה הנוראית נגד היהודים", שנאסף "מעדי ראייה שהיו במקום בעת שהזוועה בוצעה ושהגיעו כעת לפלשתינה". בן-צבי דרש במכתבו ש"הממשלה העיראקית תטיל על הפושעים את העונשים הקשים ביותר ותבטיח הגנה מלאה ליהודי בגדד". לכך הוסיף בקשה להנפיק אשרות הגירה ליהודי בגדד הרוצים "לעזוב תופת זו של רצח" ולהגר לארץ ישראל. למרות שהמכתב נשלח מירושלים לכתובת בירושלים, הנציב העליון העביר אותו ללונדון רק ב-2 באוגוסט, ובשל האיטיות של התקשורת בתקופת המלחמה, הגיע השק הדיפלומטי ליעדו רק ב-17 בספטמבר
ב-19 ביולי התקבלה במשרד החוץ הבריטי בלונדון הודעה מ[[הסוכנות היהודית]] בירושלים, הכוללת דיווחים על הפרעות, וכן בקשת עזרה לקהילה היהודית בבגדד ובקשה למתן אשרות הגירה לארץ ישראל
== הנצחה ==
שורה 78 ⟵ 76:
* Edwin Black, ''The Farhud: The Arab-Nazi Alliance in the Holocaust''. Washington, DC: Dialog Press, 2010
* [[אברהם בן-יעקב (חוקר)|אברהם בן־יעקב]], '''יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו''', הוצאת קרית־ספר, ירושלים תשכ"ה; מהדורה שנייה 1979; פרק שביעי, 5. פרעות חג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941), עמ' רנ-רנד.
* קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים: '''עיראק''', עורך: חיים סעדון, התשס"ב; נסים קזז, היהודים בסביבתם, עמ'
* טוני רוקה, ''מאחורי הקלעים של הפרהוד'', בתוך: '''מסע בבגדד היהודית''', חלק שני, עמ'
===ספרות יפה===
* [[סמי מיכאל]], '''סופה בין הדקלים''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1975.
* [[אלי עמיר]], '''מפריח היונים''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1992.
* [http://moshe2sh.wix.com/jewishbaghdad1 ויולט שאמאש, '''מסע בבגדד היהודית'''] (2008), [[הוצאת גוונים]], תרגום ועיבוד: משה שמש, 2014; חלק ראשון: מהפכה; עוצר; פרהוד (עמ'
== קישורים חיצוניים ==
שורה 93 ⟵ 91:
* {{פעמים|אסתר גליצנשטיין מאיר|הפרעות ביהודי בגדאד – חג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941)|8.2(1)|8, 1981, עמ' 37-21}}
* {{פעמים|יהודה תגר|ה'פרהוד' בכתבים בערבית מאת מדינאים ומחברים עיראקיים|8.3(1)|8, 1981, עמ' 45-38}}
* {{פעמים|נסים קזז|דו"ח ועדת-החקירה מטעם ממשלת עיראק על מאורעות
* {{פעמים|אסתר גליצנשטיין מאיר|תעודות על הפרעות בבגדאד ועל תגובת הישוב בארץ-ישראל|8.5(1)|8, 1981, עמ' 91-60}}
* {{NFC|[[שמואל מורה]]|הסיפור שמאחורי פרעות "הפרהוד"|003-D-22615-00|{{כ}}5 ביוני 2007}}
| |||