הינומה – הבדלי גרסאות

ההינומה נחבשה לאורך ההיסטוריה. תפקידה ההיסטורי היה בעיקר בעל בסיס דתי, וסימנו ענווה וצניעות, ולעיתים גם יראת כבוד. בימינו, נהוג שכלות חובשות הינומה גם ללא קשר לדת, אלא כמנהג וכחלק מלבוש הכלה.

ברומא העתיקה ההינומה נחבשה כדי להרחיק ולהסתתר מפני רוחות רעות ושדים, ולעיתים הייתה בצבעי להבה.

במאה ה-19, ההינומות היו סימן לבתולים וצניעות, והסרת ההינומה מהכלה הייתה סמל הרשות לבעל להתייחד עם אשתו. בתקופה הוויקטוריאנית בפרט ההינומה סימלה טוהר ומעמד.

בתרבויות מסוימות, קיימת אמונה בה אם החתן יראה את פניה של הכלה הדבר יכול להביא מזל רע, ועל כן הכלה חובשת את ההינומה כדי שלא תיראה עד רגע הנישואין.

מקור ה[[מנהג]] במקרא, כאשר בשעת נישואיה ל[[יצחק]] התכסתה [[רבקה]] בהינומה: "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס"{{הערה|1=בראשית כ"ד סה}}. ב[[יידיש]] נקראת ההינומה דֶעק טוּךְ.

לפי המנהג האשכנזי{{הערה|1=רמ"א אבה"ע לא ב}}, לפני החופה החתן הולך אל הכלה, כשהוא מלווה בשושביניו, ומכסה את ראשה ופניה בהינומה. בחלק מהחתונות, בהן בני הזוג צועדים לחופה יחד, הם נעצרים צעד לפני החופה ועורכים שם את טקס כיסוי ההינומה. במנהג הספרדים, יש שלא נהגו בו כלל.

יש שהקפידו שההינומה תהיה עבה, כך שלא יוכלו לראות את פני הכלה. אך על פי רוב אין מקפידים בכך היום.

יש נוהגים בעת הנחת ההינומה לברך את הכלה בברכה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה"{{הערה|1=בראשית כ"ד ס}}. יש מקומות בהם ההורים או הסבים, מברכים את הברכה המסורתית{{הערה|1=במדבר ו' כד}} יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.