המחתרת הדנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: תיקון קישור |
Orielno Bot (שיחה | תרומות) מ clean up, replaced: בצעה ← ביצעה באמצעות AWB |
||
שורה 3:
== הרקע לכיבוש דנמרק במלחמת העולם השנייה ==
במציאות הפוליטית שנתהוותה עוד מסוף המאה ה-19 באירופה, דגלו מרבית מדינות [[סקנדינביה]] במדיניות של [[מדינה נייטרלית|נייטרליות מדינית]]. זאת לאור התעצמותן של המעצמות הגדולות, וההבנה שאין בכוחן של מדינות קטנות כמדינות סקנדינביה ליצור כוח צבאי שיאפשר להן התמודדות מול איומי מעצמות גדולות כ[[ברית המועצות]] וגרמניה. מתוך תפיסה זו נותרה דנמרק נייטרלית במלחמת העולם הראשונה. ממשלות דנמרק בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 דגלו במדיניות של צימצום תקציב הביטחון הלאומי והקטנת הצבא וכמות הנשק במדינה. בשנת 1937 עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, החליטה הממשלה הדנית על הגדלת תקציב הביטחון. [[ראש ממשלת דנמרק]], סטאונינג, הבהיר כי אין בכוונת דנמרק להקים כוח צבאי דני משמעותי העשוי לאיים על מדינות אחרות, כי אם להקים כוח צבאי שיהיה באפשרותו להתגונן מפני מרידה או תקיפה של קבוצות נאציות שיקומו בשטחי המדינה עצמה, גם אם יקבלו סיוע גרמני. למדיניות נייטרלית זו הייתה תמיכה רחבה בעם הדני, שכללה גם את מרבית האופוזיציה. באותן שנים נעשה ניסיון מצד שר החוץ ה[[שוודיה|שוודי]] סנדלר לכונן ברית הגנה סקנדינבית, אולם לאור מיקומה הגאוגרפי של דנמרק החוצצת בין הגוש הסקנדינבי לבין גרמניה, הסתייגה הממשלה הדנית מהסכם ברית ההגנה, עליה אמר ראש הממשלה סטאונינג "דנמרק לא תקבל על עצמה את תפקיד כלב השמירה של הגוש הסקנדינבי". בשנת 1939 הייתה דנמרק היחידה מבין "גוש מדינות אוסלו" (המדינות הסקנדינביות ובנלוקס) שנעתרה להצעה גרמנית וחתמה על הסכם אי-התקפה ב-31 במאי, זאת למרות שגרמניה כבר הפרה הסכמים דומים עם אוסטריה וצ'כיה.
מדיניות זו העידה על השלמה של ההנהגה הדנית עם חוסר יכולתה לבלום את עוצמתו של הרייך השלישי, וניסיון לצמצם את הנזקים שיגרמו על ידי מדיניות של שיתוף פעולה. בתוך מפלגת השלטון ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] נשמעו גם קולות בודדים של התנגדות לקו מדיני תבוסתני זה. בולט מתוכם קולו של ההיסטוריון פרופ' הארטוויג פריש שכיהן באותה התקופה כראש הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה, אשר כתב ספר, עוד בשנת 1934, המבקר את מדיניות הממשלה הנייטרלית ואת הנאציזם תחת הכותרת "מגפה מעל אירופה".{{הערה|שם=הסוצ|[[חיים יחיל]], '''הסוציאליזם הסקנדינבי''', הוצאת הקיבוץ המאוחד 1966, פרק דאניה-הסוציאליסטים לשלטון, עמ' 153-151}}
עם פרוץ מלחמת העולם בספטמבר 1939, חידשה הממשלה הדנית את הצהרת הנייטרליות שלה, וכך נמנעה מלסייע במלחמת החורף בין פינלנד לרוסיה.{{הערה|שם=הסוצ}}
ב-8 באפריל 1940 גברו הידיעות על תנועת צבא גרמני בגבולות דנמרק והוחלט בממשלה על גיוס כללי של הצבא הקטן. אולם התערבותו של הציר הגרמני מוּנך, שטען שמעשה כזה ייתפס כפעולה בלתי ידידותית על ידי גרמניה, שאינה מתכוונת להפר את הסכם אי ההתקפה, ולכן בוטל הגיוס. שעות מספר לאחר מכן חזר הציר מונך אל לשכת שר החוץ והודיע לו כי "הצבא הגרמני נאלץ לתפוס את שטחה של דנמרק כדי להגן עליה מפני סכנת פלישה בריטית", בלוויית [[אולטימטום]] המכריז כי כל התנגדות לצבא הגרמני תדוכא באגרסיביות. עם זאת הבטיחו הגרמנים כי לא יפגעו בעצמאותה הפנימית של דנמרק ויאפשרו לה לנהל את ענייניה. באותה השעה הונחתו חיילים גרמניים מצוידים היטב על רציפי ערי הנמל הדניות, ומפציצים גרמניים הפציצו את מטוסי חיל האוויר הדני המקורקעים. הממשלה בהתייעצות עם המלך נכנעה לאולטימטום הגרמני, ועוד באותו לילה נסתיים כיבוש דנמרק.
שורה 24:
ג. חברי מפלגה קטנה, דתית-לאומית, בשם "ליכוד דני" (Dansk Smaling), שהוקמה בשנות ה-30. לפני הכיבוש הנאצי הייתה למפלגיה זו נטייה לאומנית ואנטי-דמוקרטית מסוימת, אולם בתקופת הכיבוש התגברה בה הרוח הפטריוטית על שאר הנטיות.
ד. המפלגה הקומוניסטית הדנית, בהנהגת הפרופסור לרפואה מוֹגנס פוֹג, שהוצאה אל מחוץ לחוק בקיץ 1941 ונאלצה לרדת ולפעול במחתרת. אחרי פלישת [[ברית המועצות]] בשנת [[1941]], [[קומוניזם|קומוניסטים]] החלו לקחת חלק פעיל באלימות מול הנאצים.
מספר קבוצות מחתרתיות יצרו קשרים עם הרשויות ה[[בריטניה|בריטיות]] והחלו לקבל הצנחות של ציוד שונה. המחסור בהצנחות ציוד עד [[אוגוסט]] [[1944]] גרמו למחאה של האספסוף הדני, אבל הן היו בעקבות התעלמות מכוונותיה של ההתנגדות הדנית. [[ווינסטון צ'רצ'יל]] קרא פעם לדנמרק, "[[קנרית]] המחמד של [[אדולף היטלר|היטלר]]", ולגבי דנמרק היה זעם רב של תושבי [[אירופה]], בגלל שבמהלך מרבית המלחמה, הדנים אכלו כראוי והיה להם מספיק ציוד יחסית לשאר אירופה.
שורה 39:
[[קובץ:Kikar denia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיכר דניה ב[[בית הכרם]] בירושלים נקראת ע"ש מבצע ההצלה, ובה אנדרטה בצורת סירה]]
כל עוד הייתה לדנמרק מידה של עצמאות, התנגדה הממשלה בתוקף להטלת כל סנקציות אנטי-שמיות. הגרמנים העדיפו את שיתוף הפעולה, והצגת "מדינת החסות" על פני עימות על עניין זה. אולם עם כינון המשטר הצבאי ב-1943, התפנו הגרמנים ל"טיפול בשאלה היהודית". תוכניות לגירוש היהודים למחנות ריכוז נתגבשו, והתאריך להוצאתן לפועל תוכנן לשבוע הראשון של חודש אוקטובר אותה שנה. אולם התוכנית הודלפה על ידי הנספח הגרמני לענייני ספנות, פוֹן דוּקוויץ{{הערה|לימים השגריר הראשון של גרמניה המערבית בדנמרק}} לראשי התנועה הסוציאל-דמוקרטית, ואלו הזהירו את היהודים.
בסיוע המחתרת הועברו והוצלו 6,500 מתוך האוכלוסייה הכוללת של 7,000 [[יהדות דנמרק|יהודי דנמרק]], ל[[שוודיה]] הנייטרלית. 500 היהודים שנתפסו על ידי הנאצים נשלחו למחנה ריכוז [[טרזינשטט]], אולם תודות ללחץ דני, לא נשלחו משם למחנות השמדה.{{הערה|שם=כיבוש}}
מאוחר יותר, [[ישראל]] העניקה לחברי התנועה שארגנו את ההצלה את התואר [[חסיד אומות העולם]]. לבקשתם האישית, המצילים מזוהים כיום רשמית כקבוצה כללית. (ראו: [[הצלת יהודי דנמרק]]).
שורה 47:
הצלחה נוספת שהמחתרת רשמה היה הריסת רשת [[מסילת רכבת|מסילות הרכבת]] במדינה בימים שלאחר פלישת [[בעלות הברית]], וכך דחו את העברת החיילים הגרמנים מדנמרק לצרפת. ה[[פילדמרשל]] הבריטי [[ברנרד לו מונטגומרי]] ציין ש"אין שני" למתחרת הדנית. ב-4 במאי 1945 נכנעו הגרמנים בדנמרק בפני הצבא הבריטי המשחרר, אולם באותו היום עוד נהרגו כ-59 לוחמי מחתרת דניים בקרבות רחוב.{{הערה|שם=כיבוש}}
עד סוף המלחמה
בסופה של המלחמה התנועה המחתרתית המאורגנת בדנמרק רשמה לזכותה הצלחות רבות, למרות שקצת למעלה מ-850 מחבריה נהרגו במהלך בשל חברותם, או תוך כדי פעולות, או ב[[כלא]] או במחנות ריכוז.
| |||