פטי סמית' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ביוגרפיה: הערות |
Orielno Bot (שיחה | תרומות) מ ←ביוגרפיה: clean up, replaced: בצעה ← ביצעה באמצעות AWB |
||
שורה 30:
ב-[[1974]] החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל ([[גיטרה]]), ג'יי לי דוגרטי ([[תופים]]) וריצ'רד סול ([[פסנתר]]). במימונו של מאפלת'ורפ הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של [[ארתור רמבו]] אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה '''הפטי סמית' גרופ''' הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-[[1975]] בהפקתו של [[ג'ון קייל]], לשעבר ב[[וולווט אנדרגראונד]]. האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח ב[[גירסת כיסוי]] משוחררת ל-"Gloria" של [[ואן מוריסון]] ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".
הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-[[1978]], בזכות הלהיט "Because the Night" (במקור שיר של ברוס ספרינגסטין) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.
במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של [[דטרויט]] עם משפחתה. ב-[[1988]] הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה [[מייקל סטייפ]] ו[[אלן גרינספן]], פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות. בדצמבר [[1995]] הופיעה עם [[בוב דילן]] ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק ב[[קורט קוביין]] ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.{{הערה|1=[http://www.s-t.com/daily/06-96/06-23-96/a08wn022.htm הרולינג סטון, 1996]}} באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של [[אר.אי.אם]]. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-[[1997]] שכלל את השיר "1959" על פלישת [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ל[[טיבט]], "Gung Ho" מ-[[2000]] שכלל שירים על [[הו צ'י מין]], ו"'Trampin" מ-[[2004]] שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ [[2007]] נכנסה ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]].
שורה 36:
במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של [[רלף ניידר]] לנשיאות ולהדחתו של [[ג'ורג' ווקר בוש]].
במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם [[רייצ'ל קורי]] ב[[רצועת עזה]], כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".{{הערה|{{הארץ|ניר שחק|להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם|1.1202722|20 במרץ 2010}}}}
ב-[[2006]] הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר [[קאנא]] ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק ב[[מפרץ גואנטנמו|גואנטנמו]] במשך ארבע שנים ללא סיבה. ב-[[10 בדצמבר]] [[2016]] ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת [[פרס נובל לספרות]]
ספרה ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "רק ילדים" תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכה וראה אור בהוצאת הוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012.
| |||