בית מחוקקים חד-ביתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
IdoZ6 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
סקריפט החלפות (לעיתים, {{הערות שוליים}})
שורה 3:
בחלק מ[[פרלמנט|בתי-המחוקקים]] בעולם יש שני בתים - [[בית תחתון]] ו[[בית עליון]]. בכל מדינה מתחלקות סמכויות החקיקה באופן שונה מעט ביניהם, אך בעיקרון הבית העליון נדרש לאשר הצעות חוק שאישר הבית התחתון כדי שאלה תהפוכנה לחוקים. לעומת השיטה הזו, בחלק מהמדינות בעולם פועלת שיטת '''בית מחוקקים חד-ביתי''', בה אין שני בתים בפרלמנט, אלא בית אחד בלבד. בשיטה זו, די באישור הצעת חוק על ידי בית אחד כדי להופכה לחוק - אין מוסד עליון יותר שנדרש אישורו.
 
בדרך כלל, השיקול המרכזי לכינון מחוקקים חד-ביתי הוא חוסר צורך ביצירת שני בתים. שיטת שני הבתים בפרלמנט נועדה, בדרך כלל, להבטיח ייצוג שוויוני למיעוטים אתניים או תת-יחידות ב[[פדרציה]]<ref>כמו המדינות בארצות הברית, למשל.</ref>. לא אחת שורר מתח בין שני הבתים. לעתיםלעיתים מביא מתח זה לידי כך שבית אחד יחליט על ביטולו של האחר, או על מיזוג שניהם.
 
בית מחוקקים חד-ביתי נפוץ במדינות [[קומוניזם|קומוניסטיות]]. עם תום [[המלחמה הקרה]], חלק מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר שימרו את השיטה וחלקן העדיפו לכונן בית מחוקקים דו-ביתי.
שורה 11:
היתרון המרכזי של השיטה הוא הליך חקיקה פשוט ויעיל יותר. חסידי השיטה טוענים כי בית יחיד מפחית עלויות{{מקור}}.
 
חולשתה העיקרית של השיטה הוא הסיכון שבריכוז הכוח. במדינות בהן בעל הרוב בפרלמנט ([[רשות מחוקקת|הרשות המחוקקת]]) שולט גם בממשלה ([[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]]), די בהשגת רוב בבית אחד כדי לשלוט בשניבשתי רשויות שלטוניות. מצב זה יוצר את הסיכון, שמא מגזרים חשובים בחברה לא יזכו לייצוג הולם, פשוט כי אינם מגיעים לכדי רוב.
 
שיטה זו נהוגה גם ב[[ישראל]], בה הבית היחיד של הפרלמנט הוא [[הכנסת]].
שורה 17:
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
<references />{{קצרמר|מדע המדינה}}
[[קטגוריה:ממשל ומדיניות]]
[[קטגוריה:חקיקה]]