הארצה – הבדלי גרסאות

במאמרו "[[כוכב לכת|כוכב הלכת]] [[נוגה]]" שפורסם בכתב העת "[[Science]]" ב־1961, הציע ה[[אסטרונום]] וסופר המדע הפופולרי [[קרל סייגן]] ליישם כלים של "[[הנדסה פלנטרית]]" על כוכב הלכת נוגה. סייגן העלה בדמיונו את זריעת האטמוספירה של נוגה ב[[אצות]], שיסירו ממנה [[פחמן דו-חמצני|פחמן דו־חמצני]], ובזה יצומצם [[אפקט החממה]] עד אשר תרדנה [[טמפרטורה|טמפרטורות]] פני הקרקע לרמות נוחות יותר. לפני שלושה מיליארד שנים הייתה אטמוספירת כדור הארץ מורכבת מדו־תחמוצת הפחמן. [[כחוליות|אצות כחוליות־ירקרקות]] ועםיחד עם אידוי גובר של מים חברו יחדיו והביאו לשינוי הרכב האטמוספירה של כדור הארץ לתערובת של גז [[חמצן]] וגז [[מימן]]. [[תגלית|תגליות]] מאוחרות יותר על אודות התנאים השׂוררים בנוגה העלו כי גישה מסוימת זו היא חסרת תוחלת, כיוון ש[[מסה|מסתו]] האטמוספירית של כוכב הלכת נוגה רבה מכדי כושרו לעבדה ולכלאה ב[[כבידה|שדה כבידתו]]. אף אם היה אפשרי שאצות אטמוספיריות תשגשגנה בסביבה העוינת של האטמוספירה העליונה של נוגה, היה כל ה[[פחמן]] המקובע במבנה ה[[כימיה אורגנית|אורגני]] משתחרר שוב כפחמן דו־חמצני ברגע נפילתו חזרה לאֲזורים הנמוכים, החמים יותר.

במאמר אחר שלו, "הנדסה פלנטרית במאדים", שפורסם ב־[[1973]] ב[[כתב עת|כתב העת]], דמיין סייגן גם את הפיכת סביבתו של המאדים לראויה לִמגורי אדם. אחרי שלוש שנים העלתה נאס"א באופן רשמי את נושא ה"הנדסהההנדסה הפלנטרית" במחקר, אך, לשם ההבדלה, נקטה את המינוח "אקו־סינתזה פלנטארית". המחקר קבע שאין שום מגבלה ידועה על היכולת לשנות את הסביבה הטבעית של מאדים. באותה שנה ארגן אחד החוקרים, [[ז'ואל לוין]], את מושב הוועידה הראשון על אודות נושא ההארצה, שבזמנו כונה "מִדּוּל פלנטרי" (באנגלית: Planetary Modeling).

הקשיים הם רבים; אירופה נמצאת בתחומיה של חגורת קרינה גדולת ממדים סביב צדק, ובן אנוש עלול למות ממנות קרינה קטלניות בתוךלאחר כ־10 דקות של שהות על פני הירח אירופהפניו. כדי להתגונן מקרינה זו, תידרש בנייתם של מתקנים מחזירי קרינה, ולכל הדעות, מטלה זו היא בלתי מעשית כיום. בנוסף, ירח זהאירופה מכוסה בקרח ויידרש לחממו וגם לספק חמצן לבנייתה של אטמוספירה, שתוכל לקיים גם ביוספירה.