ניקומרורו – הבדלי גרסאות

'''ניקומרורו''' (ב[[אנגלית]]: '''Nikumaroro''') אשר נקרא בעבר '''האי גארנר''' (באנגלית: '''Gardner Island''') הוא [[אטול]] [[אלמוג]]ים בעל צורה מארכת. אטול זה מהווה חלק מ[[איי פניקס]] שברפובליקה [[קיריבטי]] בשבמרכז [[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]]. במרכז האטול [[לגונה]] גדולה.

האטול נקרהנקרא בשמות רבים. במהלך [[המאה ה-19]] נקרא האטול בשמות: האי קמינס (Kemins' Island), מוטו אונגה (Motu Oonga), האי מרי לטישה (Mary Letitia's Island). ב-[[19 באוגוסט]] [[1840]] עגנה באי [[אוניית צי ארצות הברית וינסנס]] (אוניית מחקר של הצי) אשר מיפתה את מיקומו המדוייק ועשתה שימוש בשם - "האי גארדנר" (Gardner Island) - שם שנעשה בו שימש ב-[[1825]] על ידי [[ג'שואה קופין]] - צייד הלוויתניםה[[לוויתן|לוויתנים]] מ[[ננטקט]], אשר קרא לאי על שם חתנו - [[גידיון גרדנר]], חבר בקונגרס של [[ארצות הברית]].

בשנת [[1865]] הכריזה חברת [[ס. א. ויליאמס ושות']] (CA Williams & Co) מ[[ניו לונדון (קונטיקט)|ניו לונדון]] ב[[קונטיקט]] שב[[ארצות הברית]] על האי כשטח כלכלי של ארצות הברית בהתאם ל[[חוק איי הגואנו]]. בשנת [[1892]] עגנה [[אוניית הוד מלכותה קוראסאו]] באי והכריזה עליו כעל שטח [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]. בריטניה העניקה באותה שנה רישיון ליזם [[ג'ון ט. ארונדל]] לנטיעת עצי [[קוקוס]] באי. באי ישובו 29 מתיישבים מאיי הסביבה ומבספרומספר מבנים נבנו במקום לצרכיהם. ניסיון גידול דקלים זה נכשל בשל [[בצורת]] שפקדה את האטול בשנת [[1893]].

ב-[[1 בדצמבר]] [[1938]] הגיעה לאי [[משלחת החקר הבריטית לאיי האוקיינוס השקט]], במטרה לבדוק התכנות בניית שדה תעופה באי ל[[מטוס ימי|מטוסים ימיים]]. ב-[[20 בדצמבר]] הגיעו לאי מתיישבים מ[[איי גילברט]] במסגרת התוכנית ליישוב האיים. מחסור במי שתיה הקשצההקשה על יישוב האי ועל נטיעת עצי קוקוס. מספר [[באר מים|בארות]] נכרו באי ביוני [[1939]] ו-58 מתיישבים מאיי גילברט הגיעו אל האי (בהם 16 נשים ו-26 ילדים). באי התמקמה גם מפקדת [[התוכנית ליישוב איי פניקס]] בראשה עמד הקצין הבריטי [[ג'ראד גאלאגר]]. הכפר של המתיישבים הוקם בקצה המערבי של האי, דרומית למעבר העיקרי אל הלגונה. בכפר נבנו מספר רחובורחובות. בין השנים [[1944]] - [[1945]] הייתה ל[[משמר החופים של ארצות הברית]] הייתה תחנה באי ובה 25 אנשי צוות.

בשנותב[[שנות ה-50]] של [[המאה ה-20]] התגוררו באי כ-100 תושבים, אולם בשל הבצורות והמחסור במי שתייה עזבו המתיישבים את האי ופונו ל[[איי שלמה]] בשנת [[1963]].