כפייה אנטי-דתית בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
מ הסרת קישורים עודפים
שורה 5:
ב[[מגילת העצמאות]] נאמר: "מדינת ישראל תקיים [[שוויון]] זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל [[דת]], [[גזע (אדם)|גזע]] ו[[מגדר|מין]]" וכן "מדינת ישראל תבטיח [[חופש דת]]". עקרונות אלה מומשו בכל חוקי המדינה השוללים [[אפליה]], ונכלל בהם גם איסור על אפליה מטעמי דת. ההבטחה לחופש דת, כמו גם האיסור על אפליה מטעמי דת, נועדו למנוע, בין היתר, כפייה חילונית. לא תמיד הצליח מימוש עקרונות אלה. בנוסף, קיים ניגוד בין העדפותיהם של דתיים ובין העדפותיהם של חילונים במרחב הציבורי המשותף. מנקודת מבט חילונית, הכרעה מסוימת באספקטים שונים של קונפליקט זה עשויה להתפרש כ[[כפייה דתית]], ואילו מנקודת המבט הדתית הכרעה שונה עשויה להתקבל כ[[כפייה חילונית]].
 
בנייר עמדה שפרסם פרופ' [[ידידיה שטרן]] בנושאי [[דת ומדינה]] נאמר כי לעיתים קיימת סתירה בין "[[חופש מדת]]" ל"[[חופש הדת]]", המתבטאת למשל ב"פרסומי תועבה" ברשות הרבים, שהתרתם היא כפייה אנטי דתית ואיסורם הוא כפייה דתית.{{הערה|1=[[ידידיה שטרן]], [http://www.idi.org.il/researchandprograms/public_council/pages/public_council_4_c.aspx המועצה הציבורית - נייר רקע בנושא ההיבט החוקתי של יחסי דת ומדינה], [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]}}
 
==קליטת עולים חדשים בימי קום המדינה==
בראשית ימי המדינה התקיימו אירועים אחדים של כפייה חילונית, כחלק ממימוש רעיון "[[כור ההיתוך]]" שרווח באותה עת, ונועד למזג את ה[[עולה חדש|עולים]] הרבים שהגיעו בשנותיה הראשונות של המדינה, מ[[אירופה]], מ[[צפון אפריקה]] ומ[[אסיה]] ב[[כור היתוך]] אחד, שלא יבדיל בין תושביה הוותיקים של המדינה ובין העולים מהגלויות השונות. הכוונה הייתה לאחד את העולים עם הישראלים הוותיקים ליצירת [[תרבות ישראלית]] אחידה, על מנת לבנות [[עם]] חדש בארץ. כדי לממש את הרעיון, הופעל לחץ על העולים לאמץ את התרבות הישראלית החדשה. דוגמאות בולטות:
 
*תהליך קליטתם של עולים דתיים ב[[העלייה ההמונית|עלייה ההמונית]] הביא לטענות על כפייה חילונית במסגרת [[החינוך האחיד]]. בינואר [[1950]] הוקמה [[ועדת חקירה ממלכתית|ועדת חקירה]] בענייני החינוך ב[[מחנה עולים|מחנות העולים]] ([[ועדת פרומקין]]), לנוכח טענות על כפייה חילונית במחנות העולים. הוועדה מצאה כי יש ממש בטענות שנשמעו,{{הערה|{{מטח|[[צבי צמרת]]|ועדת פרומקין : סיכום|16758|1991}}}} ולאחר שמסרה את מסקנותיה, במאי 1950, התעוררה סערה. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב [[שר החינוך]], [[זלמן שזר]], לתפקיד זה ב[[ממשלת ישראל השנייה|ממשלה]] שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.
*20 משפחות של עולים מתימן שנשלחו למושב [[עמקה]] גורשו ממנו בסופו של דבר במאי 1950, מכיוון שסירבו לשלוח את ילדיהם לבית ספר חילוני. בית הספר הדתי שהוקם ביישוב נסגר בכוח והמורים נגררו מבית המדרש. קודם לכן, הורים ששלחו את ילדיהם לבית הספר נענשו במניעת היכולת לקנות מוצרי מכולת, מניעת היכולת לעבוד לפרנסתם ומניעת טיפול רפואי.{{הערה|1=[http://www.news1.co.il/Archive/001-D-104235-00.html קום המדינה הייתה כפייה אנטי-דתית ממוסדת]; אריה דיין, [http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/history/gerush.htm גירוש והעמקה].}}
שורה 19 ⟵ 18:
יש הרואים כפייה חילונית בהצגת שלטי חוצות הכוללים תכנים בוטים.{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|דרך ההלכה: החרדים נגד שלטי בר רפאלי|3793929|22 באוקטובר 2009}}.}}
 
דוברים שונים מקרב הציבור הדתי טוענים כי העובדה שאין מדובר בכפייה ישירה ואישית לעבור על [[מצווה|מצוות]] גורמת לעולם החילוני שלא לחוש שהצורה בה הוא מעצב את המרחב הציבורי כופה למעשה את הדתיים "לחיות חיים זרים למה שהוא מאמין שצריך להיות".{{הערה|שם=שרלו|1=[[יובל שרלו]], [http://www.ypt.co.il/show.asp?id=33650 האם יש כפייה חילונית בארץ?], אתר [[ישיבת אורות שאול]].}} לדבריהם, הגישה הגורסת "חיה ותן לחיות" מתעלמת מן העובדה שמי שמנהל את חייו כראות עיניו בלא לברר אם דרכו אינה פוגעת ברגישותם של אחרים, ועל ידי כן כופה למעשה את דרכו עליהם.{{הערה| {{נתיב|[[דב לנדאו]]|על דו-שיח בין הציבור האמוני לחילוניים (ב)|1997_4_landau|57, יולי 1997}}.}}
 
===קווי מהדרין===
שורה 28 ⟵ 27:
 
===ביטול ניסיונות לכפייה של הפעלת עסקים בשבת===
ב[[מכרז]] לפתיחת [[חנות|חנויות]] במתחם [[נתב"ג 2000]] נקבע כי החנויות יפעלו במשך כל ימות השנה, כולל ימי [[שבת]] ו[[יום טוב]], אבל לא ב[[יום כיפור]]; מאבקם של בעלי חנויות דתיים שרצו לגשת למכרז ללא שיוצרכו לפתוח את עסקיהם בשבת הוביל לביטולו של הסעיף.{{הערה|{{בשבע|[[עדי גרסיאל]]|מלחמה בכפפות משי|2815|20 במאי 2004}}.}}
 
במקרה אחר החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ב[[תל אביב]] להעניק זכויות בנייה נוספות לבניין משרדים של חברת [[אפריקה ישראל]], בתנאי ש-50% ממקומות החניה בחניון יהיו פתוחים שבעה ימים בשבוע לטובת הציבור. כדי לפתור את בעיית השבת הציעה הוועדה כי החניון יופעל בשבת על ידי החברה העירונית.{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=38547 כפייה חילונית: לבייב יאלץ להפטר מהרווחים], אתר חב"ד אינפו.}} הוועדה המחוזית אליה פנה [[לב לבייב|לבייב]] הכריעה כי אין זה בסמכותה של העירייה להורות לחברה על פתיחת החניון בשבת.{{הערה|1=[https://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=32148 מעשה בחניון ובשבת], באתר כיפה, 2009. {{ש}}{{NFC|אלעזר לוין|העירייה איננה "גוי של שבת"|003-D-36378-00}}.}}
 
==בחינוך החרדי==
הציבור החרדי במדינת ישראל רואה ערך עליון בשמירת עצמאותה של מערכת החינוך החרדי תחת הנהגתם הבלעדית של [[רב]]נים וללא התערבות של מוסדות המדינה{{הערה|כך למשל הזהיר הרב [[מיכל יהודה ליפקוביץ]], בשנת [[2004]] "שלא להיכנע להם ולא לישא וליתן עמהם בכלל ושלא לתת להם איזה דריסת רגל במוסדות הקודש", וזאת אפילו במחיר של הפסקת ה[[תקציב]] למוסדות({{הארץ|שחר אילן|מלחמת העצמאות של החינוך החרדי|1.1528666}}).}} רוב מוסדות החינוך החרדיים נחשבים על פי [[חוק חינוך ממלכתי]] ל'מוסדות פטור' או למוסדות 'מוכר שאינו רשמי', שאינם כפופים לתוכניות הלימודים של [[משרד החינוך]] וזוכים לתקצוב נמוך יותר.{{הערה|1={{מממ||מערכת החינוך במגזר החרדי|m01985}}.
[http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Owl/Hebrew/ChukimMediniyut/Mediniyut/DohShoshani.htm דו"ח ועדת שושני] באתר [[משרד החינוך]]}}
 
יש הרואים בהימנעות מלימוד [[תוכנית הליבה]] בבתי הספר החרדים פגיעה ממשית בעתיד התלמידים ובחוסנה של מדינת [[ישראל]], והם מתנגדים למתן תקציבים ללא לימודים אלו.{{הערה|{{ynet|מאיר פורוש ונמרוד אלוני|החינוך והליבה: מה מלמדים החרדים?|3423306|10 ביולי 2007}}.}} בעקבות עתירה לבג"ץ למניעת תקצוב ממשלתי למוסדות חינוך במגזר החרדי הנמנעים מליישם את [[תוכנית הליבה]],{{הערה|שם=בגץ ג|[http://elyon1.court.gov.il/files/07/050/048/r28/07048050.r28.htm בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נגד משרד החינוך ואחרים], ניתן ב-27.7.2008}}{{הערה|1=איציק וולף, [http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-168917-00.html?tag=19-16-08 חוק הליבה סינדל את בג"ץ], [[חדשות מחלקה ראשונה|nfc]]}} אושר בכנסת, ב-[[23 ביולי]] [[2008]], לפני מתן פסק הדין, [[חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים]],{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2173/2173.pdf חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008], ס"ח 2173 מיום 30 ביולי 2008}} המאפשר לשר החינוך להכיר בבתי ספר שאינם מקיימים את תוכנית הליבה כ"מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים" ולתקצבם בשיעור של 60% מהתקצוב הממשלתי של בתי ספר ממלכתיים.{{הערה|[http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/85CFE342-7778-46F3-92DC-B0CA70DA7A04/11329/HokMosdotTarbutYihudim.pdf חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008], [[אריק בנדר]], [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/764/166.html ישיבות יזכו לפטור מלימודי תוכנית הליבה], [[nrg]]{{כ}}, 23.7.2008}} בעתירה לבג"ץ כנגד החוק השיבה המדינה כי כפיית לימודי הליבה ללא הסכמה פוגעת ב[[זכות|זכויות]] הציבור החרדי.{{הערה|1={{ערוץ7|בני משה|משרד החינוך: כפיית לימודי ליב"ה פוגעת בפרט|217717|31 במרץ 2011}}.{{ש}}ראו גם: [[יצחק לוי]], [http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/272.aspx כפייה תרבותית בלימודי הליבה], אתר המכון לדמוקרטיה}}
 
ב[[בג"ץ בית הספר בעמנואל]] עלתה מחלוקת בין הנהלת [[בית ספר|בית הספר]] היסודי לבנות "[[בית יעקב]]" ב[[עמנואל]] לקבוצת [[הורים]] לבנות בבית הספר. [[בג"ץ]] קיבל טענה בדבר [[אפליה]] על בסיס עדתי בין תלמידות [[מזרחים|מזרחיות]] לבין תלמידות [[אשכנזים|אשכנזיות]] והורה לבטל אפליה זו. סירוב ההורים לקיים את הוראת בג"ץ לשלוח את בנותיהם לבית הספר בעמנואל, וזאת בהוראת רבותיהם, הוביל לכך שהוטלו עליהם בהדרגה [[קנס]]ות ו[[מאסר|מאסר בפועל]]. המאסר עורר את זעמו של [[יהדות חרדית|הציבור החרדי]], שראה בפסיקת בית המשפט התערבות של גורמים זרים בדרכי החינוך הייחודיות להם, וכפייה חילונית,{{הערה|1=[[מנחם ברוד]], [http://www.bhol.co.il/ColumnArticle.aspx?id=17837 בין רוסיה הקומוניסטית לעמנואל], אתר [[בחדרי חרדים]], 23 ביוני 2010.{{ש}}{{ערוץ7|[[אליעזר מלמד]]|הרב מלמד מצדיע להורים האסירים|206001|24 ביוני 2010}}.}} וערך עקב כך הפגנות ענק ב[[בני ברק]] וב[[ירושלים]].{{הערה|{{גל"צ||בג"ץ עמנואל: עשרות אלפי מפגינים במחאה|64202|17 ביוני 2010}}.}}