גיולה מאנדי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 29:
נולד בשם גיולה (יוליוס) מנדל למשפחה יהודית ב[[בודפשט]]. משפחתו חיה בדלות ואביו החייט ציווה עליו לשחק כדורגל בשכונה יחף כדי שלא יבלה את נעליו. הוא שיחק כמגן ימני ב[[מ.ט.ק. הונגריה]], לצידם של [[בלה גוטמן]] ו[[פרנץ פלאטקו]], ורשם 31 הופעות במדי [[נבחרת הונגריה בכדורגל|נבחרת הונגריה]]. לאחר שפרש ממשחק פעיל מונה לתפקיד מאמן קבוצת הנוער של מ.ט.ק, תפקיד בו שימש עד [[פלישת גרמניה להונגריה|הפלישה הנאצית להונגריה]].
==בתקופת השואה==
מעמדו ככדורגלן עבר סייע לו בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], וכאשר הצעידו ה[[נאצים]] את מאנדי ואלפי יהודים נוספים לאורך גדות ה[[דנובה]], הוא חולץ על ידי שומר שהיה כדורגלן בעברו והעריץ את מאנדי שהתפרסם בזכות קריירת המשחק שלו.
==לאחר המלחמה==
לאחר מלחמת העולם חזר לאמן במ.ט.ק, ובין השחקנים שהתאמנו תחת הדרכתו היה [[רלף קליין]]. בשנת [[1950]] נתמנה לאחד ממאמניה של נבחרתה הלאומית של הונגריה, שכונתה ב[[שנות ה-50]] "נבחרת הפלא", ובשורותיה כיכבו בין היתר [[פרנץ פושקאש]], [[שנדור קוצ'יש]], [[זולטן צ'יבור]] ו[[ננדור הידגוקטי]]. בשנת [[1952]] היה חלק מהצוות שהוביל את הנבחרת לזכייה במדליית זהב ב[[אולימפיאדה]].
בשנת [[1959]] נקרא לאמן את [[נבחרת ישראל בכדורגל|נבחרת ישראל]] אותה אימן עד [[1963]]. השגיו הבולטים: ניצחון 0-4 על [[נבחרת אנגליה בכדורגל עד גיל 21|נבחרת אנגליה הצעירה]], וניצחון 1-2 על נבחרתה האולימפית של [[יוגוסלביה]] ב[[בלגרד]].
לאחר מכן חזר מאנדי לבודפשט עם רעייתו, ושם הלך לעולמו בשנת [[1969]].
==הכרה והנצחה==
ב-[[1982]] הונצח מאנדי ב[[יד לאיש הספורט היהודי]] ב[[מכון וינגייט]], מוזיאון המנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן.
|