מרשה – הבדלי גרסאות

מרשה הייתה אחת מערי [[ממלכת יהודה|יהודה]] ב[[ימי בית ראשון]], והיא נזכרת ב[[מקרא]] כאחת מערי [[שבט יהודה]] ב[[ספר יהושע]],{{הערה|{{תנ"ך|יהושע|טו|מד}}.}} ברשימת ביצורי [[רחבעם]],{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|יא|ח}}.}} ובתיאור הקרב בין [[זרח הכושי]] ו[[אסא]] מלך יהודה ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]].{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|יד|ח}}.}} כמו ערים אחרות בשפלת יהודה ([[תל לכיש|לכיש]], [[עזקה]], [[מורשת גת]] ועוד) נפגעה גם מרשה בעת מסע [[סנחריב]] מלך [[אשור]] ליהודה, לאחר מרד [[חזקיהו]] (701 לפנה"ס). ב[[המאה ה-6 לפנה"ס|מאה ה-6 לפנה"ס]] מרד [[צדקיהו]] מלך יהודה בשלטון הבבלי, ומלך [[בבל]] - [[נבוכדנצר]] - כבש את הארץ מחדש והגלה את תושביה. באותה העת, עם [[חורבן בית ראשון]], התרוקנה גם מרשה מתושביה היהודים.

הנביא [[מיכה]] היה כנראה ממרשה ונקרא 'מיכה המורשתי'. כן כתב [[רד"ק|הרד"ק]] (מיכה א א)"..ונקרא מורשתי על שם עירו מרשה, כמו ש[[תרגום יונתן|תרגם יונתן]] 'דמן מרשה' והיא בערי [[שבט יהודה|יהודה]]". גם הנביא [[אליעזר בן דודוהו]] התגורר במרשה.

הארכאולוג עמוס קלונר, מצא במרשה חומה ברזלית מחוץ למגדל הצפון מערבי של העיר ההלינסטית- אדומית.מה שמוכיח כי המתיישבים הראשונים הגיעו כבר בתקופת הבית הראשון.

לאחר [[הצהרת כורש]] ו[[שיבת ציון]] ([[536 לפנה"ס]]) לא נכללה מרשה באוטונומיה היהודית (המכונה [[פחוות יהודה]]), משום שלאחר [[גלות בבל]] התיישבו [[אדום (עם)|אֶדוֹמים]], ששהו עד אז באזור [[בקעת באר שבע]] ו[[ערד]], באזורים שהתפנו מיושביהם בשפלה. עקב כך נקרא האזור כולו "[[אידומיאה|אִידוּמיאָה]]" במהלך [[התקופה הפרסית בארץ ישראל|התקופה הפרסית]] וה[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|הלניסטית]] (המאות [[המאה ה-6 לפנה"ס|6]] עד [[המאה ה-1 לפנה"ס|1]] לפנה"ס).

מרשה הייתה מיושבת בעיקר באדומים, ויחד עם [[אדוריים]] שבדרום [[הר חברון]], הייתה העיר המרכזית באדומיאה. לעיר הגיעו במהלך הזמן גם [[פיניקים]], ולאחר כיבושי [[אלכסנדר מוקדון]] (332 לפנה"ס) התפתחה בעיר קהילה יוונית, שהורכבה מאזרחים ואנשי [[צבא]] בדימוס, והעיר קיבלה מעמד של [[פוליס]]{{הערה|בנתיבות השפלה והרי יהודה - איל דודסון עמ' 193}}. כך נוצרה במרשה עיר נכרית עם שילוב [[תרבות|תרבויות]].

באתר נמצאה [[כתובת הליודורוס]], [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] [[מלך|מלכותית]] משנת 178 לפני הספירה, המכילה 23 שורות שנחקקו ב[[יוונית]] על לוח אבן. הכתובת נחשבת לאחת הכתובות העתיקות החשובות ביותר שהתגלו ב[[ארץ ישראל]]. הכתובת, היא הכרזה של המלך [[סלאוקוס הרביעי]], אחיו של [[אנטיוכוס הרביעי]], בנוגע למינוי "אחראי על המקדשים" במחוז "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על ידי המלכים [[הממלכה הסלאוקית|היוונים-סֶלֶווקים]], יורשי [[אלכסנדר הגדול]]. בכתובת, מודיע המלך על המינוי למשנה שלו – [[הליודורוס]], "הממונה על העניינים".

שרידי מקדש אדומי בתוך חצר נמצא בפסגת התל סמוך לקארדו שבמרכז העיר .

המצביא הרומי [[פומפיאוס]], שכבש את הארץ בשנת [[63 לפנה"ס]] ניתק את אדומיאה, ובכללה מרשה, מהמדינה היהודית, והחזיר לה את עצמאותה. אולם הבנייה שנחשפה במרשה, אותה ניתן לייחס לתקופה זו, התקופה ההלניסטית המאוחרת, היא דלה מאוד. העיר מרשה חרבה בשנת [[40 לפנה"ס]], על ידי ה[[פרתים]], במסגרת המאבק בין החשמונאים לבין [[הורדוס]] קודם לעלייתו לשלטון. במקום המשיך להתקיים יישוב דליל עד [[המאה השנייה]] לספירה, אך העיר איבדה מחשיבותה, בעוד ששכנתה - [[בית גוברין (עיר קדומה)|בית גוברין]], עלתה לגדולה. במהלך [[מרד בר כוכבא]] (בשנים [[132]]–[[136]]) נחפרו [[מערכות המסתור של בר כוכבא|מחילות בין החללים התת-קרקעיים]] של העיר הקדומה, והמקום שימש כבסיס להתקפות המורדים על הצבא הרומי, וכמקום מסתור.

כיום מרשה היא חלק מה[[גן לאומי|גן הלאומי]] - [[בית גוברין - מרשה]], וניתן לראות בה מערות [[קולומבריום]] גדולות (לגידול יונים). באתר נמצאו עצמות תרנגולים בכמות גדולה, מה שמלמד על גידול מסחרי קדום של העוף.{{הערה|{{ynet|איתי בלומנטל|תגלית: גידול תרנגולות בארץ לפני 2,300 שנה|4682339|21 ביולי 2015}}}} עלתה אף השערה שמערות הקולומבריום שימשו לגידול תרנגולים.{{הערה|שרה ג'ו בן-צבי, "חפירה מלאת חורים", [[סגולה (מגזין)|מגזין סגולה]], גיליון 74, עמ' 42}} ששרידים של [[בית בד|בתי בד]] רבים המעידים כי יצוא [[שמן]] היה אחד מענפי הכלכלה המרכזיים בעיר, בתי מגורים ו[[בור מים|בורות מים]]. כמו כן, מזה מספר שנים מבקרים מוזמנים להשתתף בחפירות ארכאולוגיות המתבצעות באזור תחת רישיון [[רשות העתיקות]].