ض – הבדלי גרסאות

}}

האות '''דאד''' (ב[[ערבית]]: '''ضاد''') היא ה[[אות]] החמש-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות [[ص|צאד]] ואחריה האות [[ط|טא]].

דאד מייצגת [[עיצור]] [[עיצורים מכתשיים|מכתשי]] [[עיצורים סותמים|סותם]] [[קוליות העיצורים|קולי]] [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] ([[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]{{כ}}: /dˤ/) - מעין [[ד|דל"ת]] משולבת עם [[ע|עי"ן]]. צ'אד היא אחת מחמשת ה[[עיצורים נחציים|עיצורים הנחציים]] (האחרים הם [[ص|צאד]], [[ط|טא]], [[ظ|ט'א]] ו[[ق|קאף]]), והיא הגרסה הנחצית של [[د]]. ישנן שתי דרכים לתעתק את האות לעברית: כדל"ת, על-פי השמיעה; או כ-צ' (או צֿ) על-מנת לשמר את הכתב הערבי. נראה שב[[ערבית קוראנית|ערבית הקוראנית]], זו שדוברה בזמנו של [[מוחמד]], דאד בוטאה כמכתשי, [[עיצורים חוככים|חוכך]] [[עיצורים צדיים|צדי]] [[קוליות העיצורים|קולי]] [[עיצורים מלועלעים|מלועלע]] (IPA{{כ}}: /ɮˤ/), זהו עיצור מיוחד מאוד ולא נפוץ, שהוביל את המדקדקים הערביים הראשונים לכנות את הערבית "שפת הדאד" (لغة الضاد), היות שהם הכירו את העיצור הזה כייחודי לערבית{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=The Side of the Tongue|כתובת=http://www.abouttajweed.com/sidetongue.htm|שפה=אנגלית}}}}. כינוי זה מצוי עד היום בקרב דוברי הערבית, המִתכנים "אלה שמבטאים את האות דאד" (الناطقون بالضاد, "אלנאטקון באלד֗אד").