ממלכת גרנדה – הבדלי גרסאות

מוצאה של [[השושלת הנסרית]] מ[[מוחמד הראשון, אבן נסר|מוחמד אבן יוסוף אבן נסר]] אשר הכריז על עצמו סולטאן גרנדה ב-[[1232]]. אבן נסר הוכר כסולטאן על ידי האוליגרכיות של [[גאודיקס]], [[באסה (ספרד)|באסה]], [[חאאן]], [[מאלגה]], ו[[אלמריה]]. ב-[[1234]] הכריז על עצמו כ[[וסאל|ווסאל]] של ה[[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפה]] של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], אך בשנת [[1236]] כבש [[פרננדו השלישי, מלך קסטיליה|פרננדו השלישי]] את קורדובה ואבן נאסרי שינה את נאמנותו והפך ל[[וסאל|ווסאל]] של [[כתר קסטיליה|הכתר של קסטיליה]] במקום קורדובה, ובכך שמר על עצמאות גרנדה. ב-[[1246]] [[פרננדו השלישי, מלך קסטיליה|פרננדו השלישי]] החליט לחזק את אחיזתו בכיבושיו בעמק גואדלכביר, כבש את [[חאאן]]. בהסכם חאאן הסכים אבן נאסרי לשלם מס בתמורה לשלום במשך 20 שנה ולהכיר בפרננדו השלישי כאדונו הפאודלי, ובכך לשמר את קיום ממלכתו. הממלכה הצליחה לשרוד בקשיים, אך הפסידה שטח רב עד [[1492]]. המונרכיה הצליחה לשרוד הודות לוויתורים למלכי קסטיליה, לצורך של הקסטיליאנים לבסס את שלטונם בשטחים החדשים שנכבשו, וכן בעזרת הסכמים שנעשו עם שושלת בנו-מארין מה[[מגרב]].

 

{{היסטוריה של ספרד}}

[[מוחמד הראשון, אבן נסר]] הביא לגיטימיות לממלכתו בעזרת יצירת מבנה אדמיניסטרטיבי שהיה למעשה שכפול של המבנה השלטוני ב[[בית אומייה|ח'ליפות קורדובה]]. בנוסף, ממלכתו הייתה ממוקמת גאוגרפית בצורה כזו שהיה ניתן להגן עליה בצורה קלה יחסית, וכן בצורה שאיפשרה יצירת יחסים דיפלומטיים הן עם הנוצרים והן עם המוסלמים משאר חלקי צפון אפריקה. אך למרות זאת, ממלכת גרנדה הייתה מאוכלסת יתר על המידה, מה שמחד הביא לבעיות קיום שנבעו מהצפיפות בה, ומאידך לכלכלה עשירה ומגוונת.