טעם – הבדלי גרסאות

ככל הנראה מקורה של האגדה בספר לימוד משנת [[1942]], אשר סקר את ההיסטוריה המחקרית של מערכות חושיות. המחבר, אדווין בורינג, בחן מחקר משנת [[1901]] בו נמדד סף ההבחנה בטעמים שונים באזורים שונים ברחבי הלשון. המחקר מצא כי קיימים ספים שונים להבחנה בטעמים בנקודות שונות על הלשון. ממצא זה מעיד כי לפקעיות טעם שונות רגישות שונה לטעמים. בורינג הבחין כי בתוצאות המחקר נמצאו ספים נמוכים יותר בקדמת הלשון לאבחנה במתיקות, והסיק מכך כי קדמת הלשון היא האזור הרגיש למתיקות. היסק זה שגוי מכיוון שההבדלים בספי האבחנה שנמצאו באזורים השונים בלשון היו קטנים מכדי להיות [[מובהקות סטטיסטית|משמעותיים מבחינה סטטיסטית]] או [[הדירות|הדירים]] (Reproducible). גבולות "אזורי הטעם" השונים שורטטו מחדש במפות שונות, ללא כל בסיס [[ניסוי]]י, כ[[מקרה פרטי]] מעניין ל[[מם#אבולוציה ממטית|אבולוציה ממטית]].{{הערה|שם=NatureMap}} פקעיות הטעם אמנם מפוזרות באופן לא אחיד ובכך מקנות רגישות שונה לטעם באזורים שונים בלשון, אך חמשת הטעמים השונים מורגשים בכל רחבי הלשון ללא קשר לאזור הטעימה.

 

===מלוח===

הטעם ה'''מלוח''' מורגש בנוכחות '''[[מלח (כימיה)|מלחים]]''' מסוימים, בעיקר [[יון|יוני]] [[נתרן]] ו[[סידן]], על הלשון. יונים אלה מסוגלים לעבור דרך [[תעלת יונים|תעלות יונים]] בלשון וליצור [[דחף עצבי]]. [[מלח בישול|מלח הבישול]] הוא ה[[תבלין]] הנפוץ ביותר במתן טעם מלוח למאכלים.

=== שומן ===

מחקרים שנערכו בתחילת העשור השני של המאה העשרים ואחת העלו כי לשונם של יונקים שונים מכילה, נוסף על פקעיות הטעם המוכרות, גם פקעיות הרגישות לטעמו של שומן. המחקרים העלו כי החלבונים CD36 ו-GPR120 משחקים תפקיד משמעותי בקליטת הטעם השומני. עוד נתגלה כי ישנה שונות במספר הפקעיות וברגישות לטעם השומן בין בני אדם. מחקרים חדשים מנסים להתחקות אחר הקשר בין הרגישות לטעם השומן לנטייה להשמנה.{{הערה|Patricia Degrace-Passilly & Philippe Besnard, '''CD36 and taste of fat''', ''Current Opinion in Clinical Nutrition & Metabolic Care'', March 2012 - Volume 15 - Issue 2 - p 107–111}}

 

==טעם נרכש==