סחר העבדים האטלנטי – הבדלי גרסאות

בתחילת המאה ה-15, התרחשו תמורות כלכליות ופוליטיות אשר הכינו את הקרקע לצמיחתו העתידית של סחר העבדים האטלנטי. תחילה, האירופאים, בראשם הפורטוגלים והספרדים, התיישבו במספר איים אטלנטיים אליהם הגיעו במטרה לחפש הזדמנויות למסחר ובעלי ברית שיצטרפו אליהם בהתקוממות הנוצרים האירופאיים כנגד הרובהמוסלמים המוסלמישנחשדו שהשתלטכמנסים להשתלט על אירופה. תמורה נוספת התרחשה דווקא בתחום החקלאות: טכניקות של גידול ופיתוח סוכר התפשטו במהירות ממערב אסיה וארצות ערב לכיוון המזרח. משתנה נוסף הוא שכבר במאה ה-12, היה סחר בנשים ממערב אפריקה שעבדו בעיקר בתור משרתות בצפון אפריקה וארצות ערב. סחר זה הפך למקור כלכלי רווחי עבור הסוחרים וסייע להתעשרותם ולצבירת הון. השילוב של ההתיישבות האירופאית בצפון, הגעתו של הסוכר למזרח וקיומה של העבדות האפריקאית מדרום, הובילו לסחר באפריקאים דרך האוקיינוס האטלנטי במשך יותר משלוש מאות שנים. בנוסף על כל אלו, תרמו מאפייניהם התרבותיים והפיזיולוגים של האפריקאים להחלטת האירופים להסתמך על עבודתם. ראשית, לאפריקאים הייתה עמידות טבעית למלריה- מחלה אשר הרגה המון אינדיאנים ואירופאים. לפיכך, ביצות אורז או שדות טבק מסוימים אשר היו רווי מלריה, לא היו קטלניים לעבדים דבר שהפך אותם למאגר עבודה אידיאלי. שנית, הרוב המכריע של האפריקאים המשועבדים הגיע מחברות חקלאיות ולכן היו בעלי ידע חקלאי ויכולת פיזית התואמת את עבודת החקלאות. מכך, שהאוכלוסייה באפריקה הייתה בסיס לכוח עבודה משמעותי עבור האירופאים. לבסוף, מכיוון שהגיעו מחברה חקלאית, היה סיכוי גבוה יותר שהאפריקאים יתרגלו לעבוד בחקלאות. העבדים האפריקאים הראו מומחיות גבוהה במיוחד בכל הקשור לחקלאות דבר שהפך אותם לקבוצה אטרקטיבית של פועלים.<ref name=":0" />