פתיחת התפריט הראשי

שינויים

ב-[[30 באפריל]] [[1916]] מונה פטן למפקד קבוצת הארמיות המרכזית, ובמקומו מונה [[רובר ניוול]] למפקד הארמייה השנייה.
 
באביב [[1917]] מונה פטן למפקד הצבא הצרפתי, לאחר כישלונה של "[[מתקפת ניבלניוול]]" אותה ניהל מפקד הצבא הצרפתי [[רובר ניוול]]. לניוול יצאו מוניטין של מפקד שאינו חס על חיי אדם, והמתקפה הכושלת שהנהיג באפריל [[1917]] הביאה את הצבא הצרפתי לסף [[מרד]], וחלקים מן הצבא - אף מעבר לאותו סף, כפי שאירע בעת [[המרידות בצבא הצרפתי (1917)]]. ניוול, שקודם על פניו של פטן לאחר פרישתו של [[ז'וזף ז'ופר]] בקיץ הקודם, הוחלף עתה בפטן הזהיר וההגנתי. היה זה פטן שהצליח לדכא את רוחות המרי שנשבו בצבא הצרפתי הלכוד במלחמת חפירות קטלנית ללא כל תקווה לסיומה, ולהרגיע את הרוחות.
 
עם זאת, לא היה פטן האיש שינהיג את הצבא אל ניצחונו. לשם כך נדרשו כישוריו של פרדיננד פוש (כמו גם הרטוריקה שלו). פוש סיים את המלחמה כמפקד הצבא הצרפתי, וכ[[גנרליסימו]] של כל כוחות [[מדינות ההסכמה]]. אך לצדו היה פטן שזכה, כמה ימים לאחר סיום המלחמה, בתואר "[[מרשל של צרפת]]". היה זה שיא הישגיו.
ממשלת צרפת הייתה בשנה הראשונה למלחמה שדה למאבק בין ה"תקיפים" ובראשם [[פול ריינו]], אשר מונה לראש הממשלה ו[[ז'ורז' מנדל]] שר הפנים ה[[יהודים|יהודי]] של ריינו, ובין ה"תבוסתנים" כ[[פייר לאוואל]], אשר האמינו, כי אין להמשיך במלחמה ויש לשתף פעולה עם [[אדולף היטלר]]. השגרירות במדריד ממנה השקיף פטן על הנעשה הייתה המקום שריכז במידה רבה את פעילותם של "התבוסתנים", ולפי שמועות ששררו אז, אף עמדה במגעים עם ממשלתו של היטלר. פטן ידע כי בבוא היום ייקרא לקדמת הבמה, ואז יוכל להכתיב את דעותיו ולקחת את ההנהגה לידיו.
 
עם פלישת הגרמנים לצרפת, ב-[[10 במאי]] [[1940]], התקרב יומו של פטן. עוד ב-[[9 במאי]] קרא לאוואל בנאום ב[[פרלמנט]] להקמת ממשלה חלופית בראשותו של פטן. לאחר שהסתבר, כי הצבא הצרפתי עומד בפני תבוסה נחרצת, וכי הוא אינו מהווה כל איום על הפולש הנאצי הממוכן, המשתמש בטקטיקת [[מלחמת בזק]], החליט ריינו, ראש הממשלה, להחליף את מפקד הצבא, הגנרל גמלאן, ב[[מקסים וייגאן]], וכן לקרוא לצדו את פטן. ב-[[18 במאי]] [[1940]] הגיע פטן ב[[רכבת]] ממדריד וקיבל את המינוי כסגן ראש הממשלה. הייתה זו טעות פטאלית מצדו של ריינו, אשר הביא עתה לממשלתו את שניים מגדולי התבוסתנים, פטן ווייגאן.
 
ככל שהתבררו ממדי התבוסה הצרפתית, היו ה"תבוסתנים" בממשלה ליותר קולניים וליותר תקיפים. פטן חיווה את הדעה כי הסכנה העומדת בפני צרפת אינה התבוסה, אותה יש לראות כעובדה קיימת, אלא החשש מעליית גורמים חברתיים רדיקליים, נוסח [[הקומונה הפריסאית]], לאחר התבוסה.
==צרפת של וישי==
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-H25217, Henry Philippe Petain und Adolf Hitler.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פטן והיטלר, 1940]]
ביום שלאחר מינויו ל[[ראש ממשלת צרפת]] פנה פטן דרך השגריר הספרדי אל היטלר וביקש את תנאי הכניעה. היטלר שיחק עמו עוד כמה ימים בטענה, כי עליו להיוועץ ב[[בניטו מוסוליני]], אשר משראה את תבוסת הצבא הצרפתי מיהר אף הוא ופלש לצרפת מגבולה הדרום-מזרחי. ב-[[22 ביוני]] [[1940]] חתמו הצרפתים על מסמך הכניעה שנוסח על ידי הגרמנים. המסמך הכריז על 60% משטחה של צרפת כשטח כבוש (צפון צרפת והחוף האטלנטי שהיה דרוש לגרמנים על מנת להמשיך את המלחמה כנגד אנגליה). ב-40% הנותרים שלטה ממשלתו של פטן. הסכם הכניעה נחתם ב[[יער קומפיין]] באותו קרון רכבת, בו חתמו ראשי הצבא הגרמני על כניעתם במלחמת העולם הראשונה. הייתה זו נקמה של הגרמנים בצרפתים.
 
הקמת ה[[צרפת של וישי|רפובליקה של וישי]] הייתה פרי אחדות אינטרסים בין היטלר ובין התבוסתנים הצרפתים. היטלר, שיכול לשלוט בכל צרפת, הותיר שתי חמישיות ממנה בשלטון וישי כצעד, שהיה בו כדי למנוע את הקמת הממשלה הצרפתית הלוחמת במושבות ב[[צפון אפריקה]] או במזרח התיכון, לזרוע פירוד בין הצרפתים ובין עצמם, ולהסתייע בשיתוף הפעולה מצד המנהיגים הצרפתים פטן ולאוואל.