תחום המושב – הבדלי גרסאות

הרוסים הגבילו, ואחר כך מנעו לחלוטין, התיישבות של יהודים בשטחם. אולם שלוש [[חלוקת פולין|החלוקות של פולין]] (לראשונה ב-[[1772]], 21 שנים לאחר מכן ב-[[1793]], והאחרונה ב-[[1795]]), צרפו את חלק הארי של [[יהודי פולין]] תחת שלטון [[האימפריה הרוסית]].

 

 

בימי שלטונה של [[יקטרינה הגדולה]] חלו מספר תהליכים הקשורים ליהודי רוסיה, ב-[[1778]] חילקה יקטרינה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים ל[[מעמד חברתי|מעמדות]]. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כ[[סוחר]]ים הזכאים להירשם ב[[גילדה|גילדות]] ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם, לראשונה במזרח אירופה, לבחור נציגות לעירייה ואף להיבחר. בו בזמן צומצמה האוטונומיה הפנימית של מוסדות הקהילה היהודית, שההצדקה לקיומה הנפרד נעלמה. ב-[[1782]] בהמשך להחלטה כי סוחרים ועירונים חייבים לשבת ביישובים עירוניים ולא ביישובים כפריים, חלו גם על היהודים מגבלות על התיישבות בכפרים אלא אם עסקו ב[[חקלאות]]. ב-[[1791]]{{דרוש מקור}} בלחץ סוחרים רוסים שחששו מתחרות נקבע ליהודים "תחום המושב" באזורי השוליים המערביים של האימפריה, ובו הותר ליהודים לחיות ולפעול. תחום המושב כלל את רוב שטחי [[פולין]] לשעבר, וכמעט את כל שטחי [[אוקראינה]] ו[[ליטא]], שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. יצירת תחום המושב גררה עקירה וגירוש של יהודי [[מוסקבה]] ו[[סנקט פטרבורג]] אל תוך גבולותיו. בהמשך, נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי העיר (אף שקייב נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב").