ויקיפדיה

מבצע על כנפי נשרים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏תחלואה ורפואה במחנות: הסופת מקורות נוספים, חלוקת הנושא לתת פרים.
שורה 134:
 
===תחלואה ורפואה במחנות===
====בתי חולים זמניים====
ד"ר ג'ורג מנדל, מי שהיה אז רופא צעיר מדרום אפריקה, מספר על התנאים בבית החולים הזמני במחנה ראש העין שתופעל מטעם "הדסה". הוא הגיע למחנה שבוע לאחר שעלה לישראל, בערב ראש השנה 1949, וזאת לאחר שנקרא להגיע לישראל בדחיפות. {{הערה|שם=mandel|[http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170684ee7d96/File/0b07170680687038 חווה אולמן, ראיון עם ד"ר ג'ורג מנדל], 1 בפברואר 1993, רופאים ואחיות במחנות ובמעברות, יד יצחק בן צבי, המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה. במסגרת ארכיון המדינה על ילדי תימן}}▼
בכלרבים לילהמהמבוגרים הגיעווהילדים ביןסבלו 10ממחלות לשונות ותת-20תזונה. ילדיםקשה ותינוקותבמיוחד במצבהיה מצבם של תתתינוקות תזונהוילדים קיצוניקטנים. הילדים חלו במלריה, טיפוס הבטן וכן מקרים קשים של שחפת בילדים במצב של תת תזונה. כמו כן היו מקרים מעטים של פוליו (מחלה שהתפשטה מאוחר יותר בכלל ישראל). גם המבוגרים חלו במחלות שונות אבל לרוב מצבם היה קל יותר. {{הערה|שם=mandel}}▼
 
בנסיונות להתמודד עם מצב זה הוקמו בצורה מהירה בתי חולים זמניים בסמוך לחלק מהמחנות. בתי חולים זמניים אלה היו עם מכשור מוגבל ביותר , ועם כושר הקליטה מוגבל. במקרה של מחסור במקום או במקרים קשים הועברו התינוקות, כמו חולים אחרים, לבתי חולים אחרים. במחנה בית ליד ובמחנה עין שמר הוקמו בתי חולים שתופעלו על ידי "השירות הרפואי לעולה" של הסוכנות (שר"ל), וילדים פונו בדרך כלל לבתי החולים הממשלתי בחיפה (כיום רמב"ם) ובית החולים העמק בעפולה. במחנה בראש העין הופעל בית חולים מקומי כשלוחה של בית החולים הדסה בירושלים, ובמקרים חמורים או חוסר במקום הועברו תינוקות בדרך כלל לבתי החולים הממשלתיים תל השומר וסרפנד (אסף הרופא כיום), וכן לבית החולים דג'ני ביפו. חולים במחלות מידבקות, לרבות [[שיתוק ילדים]] ושחפת, העוברו לבתי חולים ממשלתיים בפרדס כץ ובדיר עמר (איתנים). {{הערה|שם=kadmi_health|[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמודים 38-42]}}
בית החולים היה בתחילה צריף עם חלונות ללא שמשות, ללא חומר סטרילי, ללא מים זורמים ושירותים מחוץ למבנה. במבנה זה היו 14 מיטות ועם תינוקות במצב רע מאד כולל התייבשות ותת תזונה. הילדים נזקקו לעירוי אבל הציוד היה פריטמיטבי. עם הזמן גדל בית החולים ל-100 מיטות וסידרו את החלונות המים והביוב במקום. בחורף 1950 היה קשה מאד ובית החולים הוצף בעכברים שחיפשו משהו לאכול. {{הערה|שם=mandel}}
 
▲ד"ר ג'ורג מנדל, מי שהיה אז רופא צעיר מדרום אפריקה, מספר על התנאים בבית החולים הזמני במחנה ראש העין שתופעל מטעם "הדסה". הוא עצמו הגיע למחנה שבוע בלבד לאחר שעלה לישראל, בערב ראש השנה 1949, וזאת לאחר שנקראשהתבקש להגיע לישראל בדחיפותבבהילות, ללא ידיעת השפה העברית. {{הערה|שם=mandel|[http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170684ee7d96/File/0b07170680687038 חווה אולמן, ראיון עם ד"ר ג'ורג מנדל], 1 בפברואר 1993, רופאים ואחיות במחנות ובמעברות, יד יצחק בן צבי, המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה. במסגרת ארכיון המדינה על ילדי תימן}} בית החולים היה בתחילה צריף עם חלונות ללא שמשות, ללא חומר סטרילי, ללא מים זורמים ושירותים מחוץ למבנה. במבנה זה היו 14 מיטות ועם תינוקות במצב רע מאד כולל התייבשות ותת תזונה. הילדים נזקקו לעירוי אבל הציוד היה פריטמיטבי. עם הזמן גדל בית החולים ל-100 מיטות וסידרו את החלונות המים והביוב במקום. בחורף 1950 היה קשה מאד ובית החולים הוצף בעכברים שחיפשו משהו לאכול. בכל לילה הגיעו בין 10 ל-20 ילדים ותינוקות במצב של תת תזונה קיצוני.{{הערה|שם=mandel}}
▲בכל לילה הגיעו בין 10 ל-20 ילדים ותינוקות במצב של תת תזונה קיצוני. הילדים חלו במלריה, טיפוס הבטן וכן מקרים קשים של שחפת בילדים במצב של תת תזונה. כמו כן היו מקרים מעטים של פוליו (מחלה שהתפשטה מאוחר יותר בכלל ישראל). {{הערה|שם=mandel}}
 
הגישה למחנהלמחנות היתה קשה - ללאלדוגמה למחנה בראש העין לא ניתן היה אוטובוסלהגיע בתחילהבאוטובוס, ולאחרובאותה תקופה למעטים בלבד היו מכוניות. לאחר מכן ניתן היה להגיע ב-3 אוטובוסים מתל אביב. בשל המרחק הרב והתנאים הקשים במחנה לא היו אנשים רבים ששמחו לעבוד בו ברפואה. הצוות נאלץ לישון במקום על מיטות סוכנות. במקרהבית הטובהחולים היובראש במקוםהעין הכיל במקרה הטוב 4 רופאים וכ-6 אחיות שטיפלו הן בחולים בבית החולים והן בילדים בבתי הילדים. רוב הצוות הורכב מעולים חדשים, אך היו גם שתי אחיות מתימן. הקשר עם העולים מתימן היה בעייתי בגלל מחסור בשפה משותפת משני הצדדים. {{הערה|שם=mandel}} ▼
בשל החורף הקשה ותנאי התברואה הירודים באוהלים, הוחלט שתינוקות שנולדו לא יועברו לאוהלים. אמהות ילדו בבתי חולים מחוץ למחנה וביום השלישי לאחר הלידה העוברו לבתי תינוקות. מדובר היה בהנאגר של הצבא הבריטי ועד חמישים תינוקות שוכנו בחדר אחד. היתה בעיה קשה שבשבל הצפיפות וקשיי הגיינה , אם תינוק אחד חלה המחלה התפשטה . דוגמה אחת לכך היתה התפשטות מהירה של דלקת ריאות. עם זאת העברת התינוקות לאוהלים היתה כנראה אפשרות גרועה עוד יותר. {{הערה|שם=mandel}}▼
 
בתקופת הקיץ היו במחנה מקרים של שלשול ומקרים של דזינטריה חיידקית, עקב תנאי התברואה הירודים. הורים היו לוקחים בלי רשות את הילדים מבית החולים ומנסים לטפל בהם בעצמם על ידי כוויות. תחלואה נוספת היתה במחלת עיניים גרענת וכן גזזת שטופלו ללא אישפוז. הטיפול המקובל באותו זמן בגזזת היה הקרנת רנטגן לשם הנשרת השערות מהשורש ואז מריחת יוד. דבר שנחשב כיום מסוכן והוחלף על ידי תרופות חדישות יותר שלא היו באותוקיימות באותה תקופה. {{הערה|שם=mandel}} ▼
לפעמים היה צורך להעביר תינוק מבית התינוקות לבתי החולים הזמני בראש העין או לבתי חולים אחרים (כתלות בסוג המחלה או המצב הרפואי של החולה) ילדם עם מחלות מדבקות כמו אסכרה ודפטריה העוברו לבית חולים בפרדס כץ בשל חוסר יכולת לטפל בהן בבית החולים הזמני עקב צורך בבידוד רפואי, טיפול סיעודי מיוחד ופעולות מיוחדות. מקרים שדרשו ניתוח הועברו לבילינסון. לטענת מנדל "המצב היה די דחוף ולא תמיד הצלחנו למצוא את ההורים בתוך המחנה. השיטה למצוא הורים לא היתה משוכללת. היה איזה רמקול במשרד של הסוכנות והיו צועקים את השם של אב. לדוגמה: יחיא יחיא, או אברהם יחיא! הייה ממש בלאגן שלם. והיו שמות דומים."{{הערה|שם=mandel}} ▼
 
מנדל מעיד גם עם ניסוי שנעשה במחנה על ידי פרופ' ידוע בשם דנשה מארה"ב. והוא הסתכל על התימנים, חשב שיש להם דם דומה לשחורים ואולי יש להם מחלת דם בשם אנמיה חרמשית. הוא שלח סטאזריםסטאז'רים לראש העין והם היו בודקים את טיפות הדם שהצוות הרפואי לקח לבדיקות מלאריה. הבדיקות בוצעו רק אצל מי שבא להבדק ולא רק בקרב ילדים. {{הערה|שם=mandel}} ▼
לדברי מנדל לעיתים קרובות הילדים היו במצב קשה והצוות הרפואי היה מחויב להעביר אותם בתוך שעה לבית חולים, לא ניתן היה לחכות להורים, בשל החשש להדבקת ילדים נוספים ובגלל קושי לתת טיפול במחלות אלה. ▼
 
====בתי תינוקות====
▲הגישה למחנה היתה קשה - ללא אוטובוס בתחילה, ולאחר מכן ב-3 אוטובוסים מתל אביב. בשל המרחק הרב והתנאים הקשים במחנה לא היו אנשים רבים ששמחו לעבוד בו ברפואה. הצוות נאלץ לישון במקום על מיטות סוכנות. במקרה הטוב היו במקום 4 רופאים וכ-6 אחיות. רוב הצוות הורכב מעולים חדשים, אך היו גם שתי אחיות מתימן. הקשר עם העולים מתימן היה בעייתי בגלל מחסור בשפה משותפת משני הצדדים. {{הערה|שם=mandel}}
▲בשל החורףמצבם הקשההבריאותי ותנאישל התברואההתינוקות הירודיםותנאי באוהלים,המגורים במחנות הוחלט שתינוקות שהגיעו למחנה או שנולדו בישראל, לא יועברו לאוהלים.{{הערה|שם=kadmi_health}} אמהות ילדו בבתי חולים מחוץ למחנה וביום השלישי לאחר הלידה העוברו לבתי תינוקות., מדובר היהשהיו בהנאגרבמקור שלצריפים הצבא הבריטיצבאיים. ועדעד חמישים תינוקות שוכנו בחדר אחד. היתההדבר יצר בעיה קשה, שבשבלשכן עקב הצפיפות וקשיי הגיינה , אם תינוק אחד חלה המחלה התפשטה . דוגמה אחת לכך היתה התפשטות מהירה של דלקת ריאות. עם זאת העברת התינוקות לאוהלים היתה כנראה אפשרות גרועה עוד יותר. {{הערה|שם=mandel}} האמהות נקראו [[הנקה|להניק]] ולטפל בתינוקות בצד הצוות הרפואי.{{הערה|שם=kadmi_health}}
 
====העברת הילדים לאשפוז====
▲בתקופת הקיץ היו במחנה מקרים של שלשול ומקרים של דזינטריה חיידקית, עקב תנאי התברואה הירודים. הורים היו לוקחים בלי רשות את הילדים מבית החולים ומנסים לטפל בהם בעצמם על ידי כוויות. תחלואה נוספת היתה במחלת עיניים גרענת וכן גזזת שטופלו ללא אישפוז. הטיפול המקובל באותו זמן בגזזת היה הקרנת רנטגן לשם הנשרת השערות מהשורש ואז מריחת יוד. דבר שנחשב כיום מסוכן והוחלף על ידי תרופות חדישות יותר שלא היו באותו תקופה. {{הערה|שם=mandel}}
▲לפעמים היה צורך להעביר תינוק מבית התינוקות לבתי החולים הזמני בראש העין או לבתי חולים אחרים (כתלות בסוג המחלה). אולדוגמה המצבבראש הרפואיהעין של החולה) ילדםילדים עם מחלות מדבקות כמו אסכרה ודפטריה העוברו לבית חולים בפרדס כץ בשל חוסר יכולת לטפל בהן בבית החולים הזמני עקב צורך בבידוד רפואי, טיפול סיעודי מיוחד ופעולות מיוחדות. מקרים שדרשו ניתוח הועברו לבילינסון. לטענת מנדל "המצב היה די דחוף ולא תמיד הצלחנו למצוא את ההורים בתוך המחנה. השיטה למצוא הורים לא היתה משוכללת. היה איזה רמקול במשרד של הסוכנות והיו צועקים את השם של אב. לדוגמה: יחיא יחיא, או אברהם יחיא! הייה ממש בלאגן שלם. והיו שמות דומים."{{הערה|שם=mandel}} העברה לאשפוז בבתי החולים הממשלתיים נעשתה על פי החלטת הסגל בבית התינוקות או בית החולים המקומי במחנה מבלי לשתף את ההורים, ואשפוז התינוק התברר להורים בדרך כלל רק בדיעבד כשלא נמצא התינוק בבית התינוקות.{{הערה|שם=kadmi_health}}
 
▲לדברי מנדל לעיתים קרובות הילדים היו במצב קשה והצוות הרפואי היה מחויב להעביר אותם בתוך שעה לבית חולים, לא ניתן היה לחכות להורים, בשל החשש להדבקת ילדים נוספים ובגלל קושי לתת טיפול במחלות אלה. {{הערה|שם=kadmi_health}}
▲מנדל מעיד גם עם ניסוי שנעשה במחנה על ידי פרופ' ידוע בשם דנשה מארה"ב. והוא הסתכל על התימנים, חשב שיש להם דם דומה לשחורים ואולי יש להם מחלת דם בשם אנמיה חרמשית. הוא שלח סטאזרים לראש העין והם היו בודקים את טיפות הדם שהצוות הרפואי לקח לבדיקות מלאריה. הבדיקות בוצעו רק אצל מי שבא להבדק ולא רק בקרב ילדים. {{הערה|שם=mandel}}
 
בין הסגל של בתי התינוקות (שרובו היה מקרב יוצאי אירופה) לבין המשפחות היו קשיי תקשורת שהותירו משקעים מרים והולידו אי הבנות. היו מקרים של העדרות ההורים בגלל הנסיבות הקשות של אותה תקופה, והדבר עשוי היה ליצור תחושה אצל המטפלות שהמשפחה נטשה את התינוק ושיש למצוא לו סידור חלופי.{{הערה|שם=kadmi_health|[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE35785803 דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954, עמודים 38-42]}}
לפי מנדל היו מקרים רבים של מוות ילדים. במקרה כזה הגופה הועברה להנהלת המחנה וזו העבירה אותה לחברת קדישה לקבורה. גם בקשות מצד הרופאים לראות בני משפחה הועברו דרך משרד המחנה. {{הערה|שם=mandel}} ▼
 
ההורים התקשו לשמור על קשר רציף עם הילדים שהיו בבתי חולים, במיוחד בתי חולים מחוץ למחנה. בחלק מהמקרים האבות עבדו מחוץ למחנות בעבודות קשות ונסיעה לבתי חולים מרוחקים התאפשרה רק בתחבורה ציבורית, שהייתה מחוץ להישג ידם של חלק מהעולים. חלק מההורים היו חולים בעצמם או טיפלו בילד חולה נוסף.
לטענת מנדל הרישמום של כל התיקים הרפואיים העוברו בסופו של דבר להדסה. הם נשארו שם במשך שבע שנים ואז פקיד כלשהו החליט להשמיד אותם. {{הערה|שם=mandel}}
 
▲לפי מנדל היו מקרים רבים של מוות ילדים. במקרה כזה הגופה הועברה להנהלת המחנה וזו העבירה אותה לחברת קדישה לקבורה. גם בקשות מצד הרופאים לראות בני משפחה הועברו דרך משרד המחנה. {{הערה|שם=mandel}} לטענת מנדל הרישומים של כל התיקים הרפואיים העוברו בסופו של דבר להדסה. הם נשארו שם במשך שבע שנים ואז פקיד כלשהו החליט להשמיד אותם. {{הערה|שם=mandel}}
 
===ילדי תימן===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_על_כנפי_נשרים"