ציונות ברומניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רפרנס
שורה 16:
המדינה הרומנית הוקמה ב-[[1859]], תוך איחוד הנסיכויות [[נסיכות מולדובה|מולדובה]] ו[[ולאכיה|וולאכיה]] תחת שליט אחד. זה, הבטיח [[אמנציפציה ליהודים]], אולם לא עמד בהבטחתו. עקב לחצם של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מחוגי המשכילים, חזר בו השליט [[אלכסנדרו יואן קוזה]] מהבטחתו והציע הפעם "השתלבות מדורגת". הדחת השליט והחלפתו בנסיך מבית הוהנצולרן ממוצא גרמני, מחקה גם הבטחה זו, ונקבע בחוקה שאך ורק נוצרים זכאים לאזרחות רומנית.
 
אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים לחיים חדשים, מחוץ לרומניה. ב-[[1873]], בקומונה (מועצה אזורית) ניקולשט (Nicoleşti) שב[[גאלאץ (מחוז)|מחוז גאלאץ]] וכן בעיירה [[טקוץ']] (Tecuci) שבאותו מחוז, קמו האגודות הראשונות של [[חיבת ציון]], שמטרתן הייתה התכוננות לעלייה לארץ ישראל{{הערה|1=Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה) - הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה - עמוד 168}}. מאה משפחות יהודיות מניקורשט, שכל משפחה צברה 500 פרנקים, פנו באמצעות המייצגים שלהם אל הרב [[צבי קלישר]], כדי לקנות עבורם קרקע בארץ ישראל. פרויקט זה לא צלח{{הערה|Studia et acta historiae iudaeorum romaniae XI, Editura Hasefer, 2010, הפרק "ראשית תנועת התחיה הלאומית היהודית, עמוד 21 {{רומנית}}}}, אך שנתיים מאוחר יותר, אגודה דומה, שקמה ב[[מוינשט]], שלחה ב-[[1875]] את [[דוד שוב]] עם שני מלווים, לחפש דרכים לרכישת אדמות והתיישבות בארץ ישראל.
 
== קונגרס פוקשאן ==