הבדלים בין גרסאות בדף "ההגמוניה הספרטנית"

אין שינוי בגודל ,  לפני שנתיים
מ
replaced: למרות ש ← אף על פי ש באמצעות AWB
מ (בוט החלפות: {{ס:\1|)
מ (replaced: למרות ש ← אף על פי ש באמצעות AWB)
 
==רקע==
לאחר ניצחונן של ערי המדינה היווניות על [[הממלכה האחמנית]] ב[[מלחמת פרס-יוון]], התהוו ביוון שתי ליגות עוינות של ערי מדינה שהתחרו זו בזו על השלטון: [[הליגה הפלופונסית]] בהנהגת [[ספרטה]], ו[[הליגה האטית-דלית]] בהנהגת [[אתונה העתיקה|אתונה]]. החיכוך הראשון בין שתי המעצמות הגיע בשנת [[460 לפנה"ס]], בדמותה של [[המלחמה הפלופונסית הראשונה]]. בשנת [[446 לפנה"ס]] חתמו שני הצדדים על [[שלום שלושים השנים]], ששם קץ למעשי האיבה. במהלך המלחמה, הכירה למעשה אתונה כי הספרטנים הם השולטים ביבשה, בעוד ספרטה הכירה בכך שאתונה שולטת בים.{{הערה|עמית, עמ' 306–307. רוסטובצף, עמ' 108.}} מצב עניינים זה היה נוח מאוד לשני הצדדים. אתונה מצדה ניצלה את הסכם השלום במלואו, ועד מהרה, בהנהגתו של [[פריקלס]], הפכה למעצמה קולוניאלית בעלת צי חזק ועתודות כסף בלתי נדלות. בשנת [[431 לפנה"ס]] הכריזה ספרטה מלחמה על אתונה, ופתחה בכך את [[המלחמה הפלופונסית|המלחמה הפלופונסית השנייה]].
 
במשך תקופה ארוכה התנדנדה המלחמה ללא הכרעה, עד שהמצביא הספרטני [[ליסנדרוס]] הנחיל לצי האתונאי תבוסה מוחצת ב[[קרב אייגוספוטמוי]], וב[[מרץ]] [[404 לפנה"ס]] נכנעה אתונה לאחר מצור קצר. הספרטנים לא שעו לתחנוניהם של חלק מבעלי בריתם להחריב את אתונה כליל, והסתפקו בתנאי שלום נוקשים שנועדו להבטיח שאתונה לא תוכל עוד לתקוף ערים אחרות.{{הערה|Rhodes, p. 224}} אתונה ויתרה על כל האימפריה שלה פרט ל[[אטיקה]] ו[[סלמיס (אי)|סלמיס]], הצי האתונאי פורק, וכל האזרחים שהוגלו מהעיר הוחזרו אליה. לאחר שקיבלו האתונאים את תנאי הכניעה ב[[אפריל]] 404 לפנה"ס,{{הערה|עמית, עמ' 405.}} נכנס הצי של ליסנדרוס ל[[פיראוס]], ו[[חומות ארוכות|החומות הארוכות]] נותצו לצלילי חלילים. ליסנדרוס ביטל את [[הדמוקרטיה האתונאית]], וייסד במקומה משטר פרו-ספרטני ([[שלושים הטיראנים|שלטון השלושים]]).
את הריק השלטוני שהותירה מאחוריה אתונה כמעצמה אימפריאלית, מיהרה ספרטה לתפוס. במסגרת חוזה שחתמה ספרטה עם פרס בשנת [[411 לפנה"ס]], עברו כל שטחיה של אתונה באסיה לידי פרס. הליגה האטית-דלית פורקה, וכל שטחיה של אתונה ביוון ובאיים "שוחררו". הספרטנים הבטיחו תמיד לשחרר את יוון מעריצותם של האתונאים ולהעניק "חירות", אולם בפועל התברר עד מהרה שהיוונים רק החליפו אדון.{{הערה|עמית, עמ' 421.}} ספרטה מעולם לא הכינה תוכנית ערוכה מראש כיצד לנהוג בשטחים כבושים ונגררה על פי המאורעות. כל השטחים שנכבשו במהלך המלחמה, עברו, כמובן מאליו, באופן "זמני" לשליטת ספרטה. הספרטנים ביטלו את המשטרים שהיו עד אז בערי המדינה, והחליפו אותם ב[[אוליגרכיה|אוליגרכיות]] פרו-ספרטניות. בראש כל אוליגרכיה כזו הועמדה מועצה בת 10 אנשים שנקראה "דיקארכיה".{{הערה|עמית, עמ' 422.}} על פי רוב, הספרטנים לא הסתפקו בכך ובכל עיר הועמד נציב ספרטני מיוחד שנקרא "[[הרמוסטס]]" (ἁρμοστής). במקרים מסוימים (כמו אתונה) אף הושאר בעיר חיל מצב ספרטני.{{הערה|השוו למשל: [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Lys.+15&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0048 פלוטרכוס, "'''חיי ליסנדרוס'''", 15].}} מיותר לציין שכל הערים שילמו מס לספרטה.
 
לאחר המלחמה, הפך ליסנדרוס לשליט הלא רשמי של כל שטחיה של ספרטה מחוץ ל[[פלופונסוס]]. כל הערים שנכבשו באופן זמני בידי ספרטה במהלך המלחמה, והובטחה להן חירות לאחריה, נותרו בשליטת ספרטה, וליסנדרוס עבר מעיר לעיר ונתן הוראות לדקארכיות וההרמוסטסים. התעמולה שלו דאגה להבליט את ניצחונו המרשים על האתונאים בשירי תהילה שחוברו לכבודו, ובפסלים בדמותו שהוצבו ב[[דלפי]].{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Paus.+10.9.9&fromdoc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0160 פאוסניאס, "'''תיאורה של יוון'''", 10.9.9]. [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Lys.+15&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0048 פלוטרכוס, "'''חיי ליסנדרוס'''", 15].}} ב[[סאמוס]] שונו החגיגות לאלה [[הרה]] לחגיגות לכבוד ליסנדרוס ("ליסנדריאה"). ליסנדרוס הקים לעצמו חצר בסאמוס, ומשם ניהל את האימפריה. רק באיחור מה קלטו הספרטנים שלמעשה האימפריה החדשה היא לא האימפריה של ספרטה, אלא האימפריה של ליסנדרוס.
 
===מלחמת האזרחים באתונה===
{{הפניה לערך מורחב|המלחמה הקורינתית}}
[[קובץ:Korintin sodan osapuolet-HE.png|ממוזער|250px|הצדדים היריבים במלחמה הקורינתית; הספרטנים בסגול ויריבותיה באדום]]
העילה המיידית למלחמה הייתה סכסוך שולי בין [[פוקיס]] ל[[לוקריס]].{{הערה|Rhodes, p. 227}} תבאי תמכה בלוקריס, וספרטה מיהרה לנצל זאת כדי להכריז עליה מלחמה. תבאי שיגרה משלחת לאתונה, שמיהרה להתייצב לימינה של תבאי.{{הערה|Fine, pp. 548-549}} הספרטנים הובסו בשנת [[395 לפנה"ס]] ב[[קרב הליארטוס]] (שבו נהרג גם ליסנדרוס), ועקב כך מיהרו להצטרף לברית האנטי-ספרטנית גם קורינתוס וארגוס, ועוד כמה ערים קטנות יותר. הספרטנים הזעיקו את אגסילאוס מאסיה, והוא מצדו אמר שהפרסים גירשו אותו באמצעות "אלף קשתים" (על המטבעות הפרסיים באותה תקופה הייתה מוטבעת דמות של [[קשת (מקצוע)|קשת]]).{{הערה|פלוטרכוס, "'''חיי אגסילאוס'''", 15.}} בעלות הברית, בסיוע כסף פרסי, הקימו צי גדול והביסו את הספרטנים ב[[קרב קנידוס]]. לאחר הקרב עברו האתונאים בין הערים הספרטנים ב[[איוניה]], גירשו את ההרמוסטסים וחידשו את המשטרים הקודמים. לספרטנים נותרו רק שני בסיסים באזור ה[[הלספונטוס]], [[אבידוס (דרדנלים)|אבידוס]] ו[[ססטוס]]. הדבר לא הטריד את ספרטה יתר על המידה, שכן כוחה תמיד היה בצבא היבשה ולא בצי.{{הערה|Fine, pp. 546-547}} מנגד הספרטנים ניצחו בקרבות [[קרב נמאה|נמאה]] ו[[קרב קורונאה (394 לפנה"ס)|קורונאה]].
 
באמצעות הכסף הפרסי, אתונה שיקמה מחדש את [[חומות ארוכות|החומות הארוכות]], שחיברו את העיר עם נמל [[פיראוס]]. במשך רוב המלחמה נותרו הספרטנים כשידם על העליונה ביבשה אך חלשים בים. חברות הקואליציה לא יכלו לגבור על ה[[פלנקס]] הספרטני בשדה הקרב, אך הן הוסיפו לשמור על שלמות הברית ביניהן ומנעו מן הספרטנים לנוע כחפצם במרחבי מרכז יוון. במהלך השנים הבאות ניסו הספרטנים להוציא את קורינתוס ואת ארגוס ממעגל הלחימה, אך חברות הקואליציה האנטי-ספרטנית שמרו על חזית מאוחדת, בעוד אתונה ותבאי מנצלות את טרדותיה של ספרטה כדי לחזק את כוחן בשטחים שהיו נתונים בעבר להשפעתן ונשמטו מידיהם בגלל התעצמותה של ספרטה. קרב יוצא דופן במלחמה היה [[קרב לכאיון]] במהלך שנת [[391 לפנה"ס]], שבמהלכו נהרגו כ-250 [[הופליט]]ים ספרטנים על ידי כוח אתונאי בהנהגתו של [[איפיקרטס]].{{הערה|קסנופון, "'''הלניקה'''", ספר רביעי, 5, 11-18.}}
 
עם זאת, בהדרגה החליטו הפרסים שהם מחזקים את האתונאים יותר מדי, והאתונאים כבר החלו לתמוך בכמה מאויביה של פרס. על כן החליטו הפרסים, כי אין עוד תועלת במדיניות החלשת ספרטה על ידי תמיכה באויבותיה.{{הערה|Fine, pp. 554-555}} הפרסים סברו שהטוב ביותר מבחינתם הוא להביא את שני הצדדים להסכם שלום כעת, כאשר שניהם מותשים ואינם מסוגלים עוד להוות איום על פרס. הסטראפ הפרסי [[טיריבזוס]] הגיע להסכם עם המצביא הספרטני [[אנטלקידס]] על פיו תציע ספרטה הסכם שלום לבעלות הברית, ובאם אלה יסרבו תתמוך פרס בספרטה. אתונה החליטה שמיצתה את המלחמה, והסכימה למשא ומתן. שאר בעלות הברית לא השתוקקו להילחם ללא התמיכה האתונאית, ונאלצו גם הן להגיע לפשרה. בשלהי שנת [[398 לפנה"ס]] נחתם בסרדיס "[[שלום אנטלקידס]]", הידוע גם בשם "שלום המלך" (על שם מלך פרס).
 
==אחרית דבר==
התבנים לא הסתפקו בניצחון בלאוקטרה, אלא פלשו לתוך פלופונסוס עצמו בחורף שנת [[370 לפנה"ס|370]]\[[369 לפנה"ס]]. המדינות האחרות חששו מעליית כוחה של תבאי. אתונה ניתקה את עצמה מהברית עם תבאי וצידדה בספרטה. מעשי האיבה חודשו בשנת [[362 לפנה"ס]] בהתנגשות גדולה ב[[קרב מנטינאה]]. שוב התבנים ניצחו, אך המצביא אפמינונדס נהרג בקרב. למרותאף על פי שתבאי נותרה הפוליס החזקה ביותר ביוון, מותו של אפמינונדס, החליש אותה מאוד, כיוון שהוא היה הגורם העיקרי להצלחותיה.{{הערה|Rhodes, p. 291}} כך נפתח עידן "[[ההגמוניה התבנית]]". ההגמוניה הסתיימה למעשה עם הפסדה של תבאי ל[[מוקדון]] ב[[מלחמת הקודש השלישית]] בשנת [[346 לפנה"ס]], ונשברה סופית עם התבוסה המשותפת של אתונה ותבאי ב[[קרב כירונאה (338 לפנה"ס)]].
 
==ראו גם==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה: ספרטה]]
[[קטגוריה:יוון העתיקה: היסטוריה]]
5,090

עריכות