תהום צ'לנג'ר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 11:
ב-[[23 בינואר]] [[1960]] נערכה הצלילה המאוישת הראשונה לתוך התהום. הצלילה נערכה ב[[בתיסקף]] "טריאסטה" שתוכננה ב[[שווייץ]] והורכבה ב[[איטליה]]. בתוכה יישבו המהנדס וחוקר הימים [[ז'אק פיקאר]] (שתיכנן את הבתיסקף יחד עם אביו, הפיזיקאי [[אוגוסט פיקאר]]) ו[[דון וולש (אוקיינוגרף)|דון וולש]], קצין מ[[צי ארצות הברית]]. את התא הלחץ שבו שהו יצר תאגיד [[טיסנקרופ]] מ[[אסן]]. הצלילה נערכה חמש שעות ולאחריה ז'אק ודון היו לחוקרים הראשונים (והאחרונים עד כה) שהצליחו להגיע לעומק כה רב מתחת לגובה פני הים. הם שהו בקרקעית התהום במשך עשרים דקות ולאחר מכן החלו בציפה מעלה שנמשכה 3 שעות ורבע. הם "הזדרזו" לעלות מפני שחשדו שיש להם סדק בחלון כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות שיצרה הצלילה העמוקה. לפי המדידה שערכו, הם הגיעו לעומק של 10,916 מטרים (עם [[סטיית תקן]] של 5 מטרים), אף כלי מאויש לא הגיע לעומק כה רב בים.
ב-[[25 במרץ]] [[2012]], צלל [[ג'יימס קמרון]] (במאי סרטי "[[שליחות קטלנית]]" ו"[[שובו של הנוסע השמיני]]") אל התהום בצוללת משוכללת וחדישה בשם "דיפסי צ'לנג'ר" (תרגום מילולי: ים-עמוק צ'לנגר). הצלילה החל בערב, בשעה 19:15 וכעבור שעתיים ו-36 דקות הוא הגיע לתחתית לעומק של 10,898.4 מטרים. קמרון תכנן לשהות בתהום במשך 6 שעות רצופות, אך הוא החל לעלות לאחר שעתיים ו-34 דקות. הסיבה לכך הייתה דליפה של נוזלים הידראוליים מהכלי שטישטשו את שדה הראיה. בשעה שתיים בבוקר של ה-[[26 במרץ]] צפה הצוללת מעל פני השטח לאחר ציפה שנערכה כשעה וחצי. ב[[מסיבת עיתונאים]] שהתקיימה לאחר הצלילה קמרון אמר: "נחתתי על משטח מאוד רך ושטוח כמו [[ג'לטין]].
[[קטגוריה:האוקיינוס השקט]]
| |||