פינגוויניים – הבדלי גרסאות

* משום שאינם מעופפים עוד, לפינגווינים אין עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל ועצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב.

כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, מיבשת [[אנטארקטיקה]] ועד [[איי גלאפגוס]] סמוך ל[[קו המשווה]]. הגדול במינים הוא [[פינגווין קיסרי|הפינגווין הקיסרי]] ששוכן באנטארקטיקה הקפואה והמין הקטן ביותר שוכן באיים החמימים של [[ארכיפלג]] גלאפגוס, וזאת על פי [[כלל ברגמן]].

לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם [[חמסן|חמסנים]], עופות החומסים את גוזליהם וביציהם. במים ומחוץ למים עלולים [[כלבי ים]] ללוכדם ובמים צדים אותם [[דמויי כריש|כריש]]ים ו[[לוויתנאים|לוויתנים]]. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; [[מכלית נפט]] שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "[[גואנו]] פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.