דינקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Shir Basson (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Shir Basson (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 36:
הכלכלה של הדינקה מבוססת על ארבעה תחומים מרכזיים. הראשון והחשוב ביותר לתפיסתם הינו בעלי החיים (בייחוד בקר), חקלאות, מסחר ומאכלים כגון אגוזים ודגים. החשיבות של מזונות אלו גברה בשנות ה-80 של המאה ה-20, עקב הרעב שנוצר בעקבות המלחמה. בני הדינקה רואים בכלכלת המזון אמצעי קיומי ותו לא. כלומר, הם סוחרים בגידולים העונתיים בלבד ואינם פועלים לשם הגדלת רווחים בתחום זה. 
 
משקי בית רבים מגדלים עדר פרות ושותלים גידולים חקלאיים על שטח של שני דונם בממוצע, שמרביתו מוקדש לגידול דגן הדורה. לצד העובדה שהחקלאות מהווה מקור מזון משמעותי, היא גם מאפשרת את גידול הבקר, שהוא כאמור התחום המרכזי בכלכלת הקבוצה. החקלאות דומה במאפייניה לעבודת גננות, ונעשית בעיקר על ידי עבודת כפיים. הכלים העיקריים בהם הם משתמשים הם מעדר וגרזן, ומספר כלים נוספים שהכירו להם מתנדבים מערביים <ref>{{צ-מאמר|מחבר=O'Sullivan, H.|שםname=Dinka":6" Laws and Customs.|כתב עת=The Journal of the Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland.|עמ=171-191|שנת הוצאה=1910}}</ref>. חלק מהגידולים משמשים לסחר חליפין בעבור בעלי חיים, תרופות, ביגוד, מלח וסוכר. בעבר, לא היה נהוג למכור בקר, אך הממשלה בסודאן הפעילה לחץ על חברי הדינקה לעשות זאת מכיוון שהדבר תורם לכלכלה המדינית.
 
חלוקת העבודה בקבוצת הדינקה דומה לזו שבשבטים מזרח אפריקאים נוספים. נשים מנהלות את משק הבית, מכינות אוכל וכן אחראיות על הגידולים הביתיים. הנשים אף אחראיות על חליבת הפרות ועל גידול וחינוך הילדים. גברים עובדים רחוק יותר מהבית, מכיוון שרוב עבודתם כוללת רעיית בקר. חלוקת העבודה גמישה יחסית, וכל אחד מהצדדים עוזר לשני במטלות המוגדרות שלו, למעט בבישול ובחליבת הפרות, בהם הגברים לעולם לא לוקחים חלק. הפרדה זו כה נוקשה כך שבמידה וגבר נאלץ לחלוב פרה, אסור לו לשתות את החלב שלה. בני הקבוצה מאמינים ששתיית החלב על ידי הגבר תגרום לאסון להתרחש בקהילתו <ref name=":9" />.