דמוקרטיה טוטליטרית – הבדלי גרסאות

הדמוקרטיה הטוטליטרית נוסדה כאסכולת מחשבהכאסכולה של תנועת ה[[נאורות]] הצרפתית ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] וינקה מתורת "[[הרצון הכללי]]" של [[ז'אן-ז'אק רוסו]], ומכאן המשיכה להתקיים בגלגוליה השונים במשך העידן המודרני. היא באה לידי ביטוי במשטרים רודניים, כמו ה[[דיקטטורה]] ה[[מונטניארדים|יעקובינית]] והקומוניזם הסובייטי לשעברוהסטליניסטי.

האמונה בחופש והשאיפה לממשו שלבאמצעות אסכולות חברתיות -מדיניות אוטופיסטיות (כמו כ[[קומוניזם]]) מתיישבות לכאורה עם שימוש באמצעי כפייה לצורך הגשמת הרעיון האוטופי. גישה זו מובילה ל"דמוקטטורה" והיא בלתי סובלנית בהשוואה ל[[דמוקרטיה ליברלית|דמוקרטיה הליברלית]]. אם כי יש לציין כי המושג "דמוקטטורה" נוגד בעליל את מושג "הרצון הכללי".

כפי שטלמון כותב, הפילוסופיהה[[פילוסופיה]] של הדמוקרטיה הטוטליטרית מבוססת על ראייה מ"למעלה-למטה" של ​​החברה, כלומר שתהליכיים פוליטיים פנימיים נעשים מצד השלטון ורק לאחר מכן "מחלחלים" אל האזרחים - שהם בתמורה חותרים להשגת אמת פוליטית מוחלטת ומושלמת.

הפרט בעצמו לא יוכל להגיע לאמת זו באופן עצמאי; מוטלת עליו חובה ואחריות לסייע לבני ארצו להגיע לאותה אמת. יתר על כן, כל פעילות ציבורית או פרטית שאינה מקדמת או מזדהה עם מטרה כזו - אין לה תכלית מועילה, היא מבזבזת זמן ואנרגיות, ולכן נדרש למגראותהלמגר אותה.

במאמרו "ההתקדמות במדעי החברה הסינית" (שיצא בשנת 2001), הפרופסור למדיניותל[[מדיניות ציבורית]] בסין, מאו שאלונג, נוקט בעמדה אחרת. הוא מניח שהדמוקרטיה הטוטליטרית, או מה שהוא מכנה "דמוקרטיה מוכוונת-שוויון", מבוססת על הרעיון החשוב כי החופש והזכויות המוחלטים של בני האדם אינם צריכים להיות כבני ערובה הכבולים למסורות "סטטיות" ולהסדרים חברתיים.

על פי טלמון, הדמוקרטיה הטוטליטרית היא "הריבונות הטריטוריאלית הבלעדית". מתוקף תפקידה יש בידיה הכוח להפקיע וליטול; כלומר שברשותה היכולת והזכות לשלוט על הכל ועל כולם. לאור הכוח הזה, בהיעדר תמיכה מלאה מצד האזרחים בשלטון, הדמקורטיה מחייבת דיכוי בכוח של כל יסוד אופוזיוני, מלבד מה שהממשלה מתירה או מארגנת. הדמוקרטים הליברלים, הרואים כוח פוליטי כהולך ומתפתח "מלמטה כלפי מעלהלמעלה", דוחים באופן קטגורי את רעיון הכפייה כעיצוב הרצון הפוליטי מצד השלטון, זאת לעומת המדינה הדמוקרטית-טוטליטרית שרואה בו צורך מתמשך ונחוץ.

אך שוב, ההכרח הוא להשיג את המטרה הכוללת - נירוונה פוליטית המעצבת את חזון התהליך המדיני-שלטוני, וכאן האזרח נדרש לתרום כמיטב יכולתו;: הגנרל לא מתבקש להנחות את המחרשה, והאיכר לא מתבקש להנהיג את החיילים.

אזרחי מדינה כזו, על אף שאינם מודעים לחוסר האונים האמיתי שלהם, עדיין עשויים לתמוך בממשלתם. למשל, כאשר גרמניה החלה את מלחמת העולם השנייה הממשלה הנאצית קיבלה את תמיכתם של רוב הגרמנים, ורק כעבור זמן רב, לאחר שגרמניה החלה להפסיד במלחמה - התמיכה בהיטלר כורסמה והתפוררה. סטלין, שליט ברית המועצות, הוערץ על ידי מאות מיליוני תושבי ברית המועצות, שיש מהם שלא שינו את דעתם כיום - אפילו לאחר שזוועותיו נחשפו - ומעמדו הפוליטי הבטיח שהרפורמות הכלכליות והפוליטיות שתכנן אכן יצאו לפועל.

המינוח הפוליטי החדש של המונח "דמוקרטיה משיחית" נגזר אף הוא מעבודתו של טלמון:<blockquote>"אכן, מנקודת מבט של אמצע המאה העשרים, ההיסטוריה של מאההמאה וחמישים השנים האחרונות נראית כהכנה שיטתית להתנגשות בין הדמוקרטיה האמפירית והליברלית לבין הדמוקרטיה המשיחית הטוטליטרית, ומאידך גיסא נמצאת הדמוקרטיה המשיחית, שבה נוכח המשבר העולמי של היום."<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://rousseaustudies.free.fr/ReeditionTalmon.htm|הכותב=יעקב טלמון|כותרת=Excerpts from the Origins of Totalitarian Democracy|אתר=http://rousseaustudies.free.fr/ReeditionTalmon.htm|תאריך=1955}}</ref></blockquote>ברוח דומה, [[הרברט מרקוזה]], בספרו משנת [[1964]] "אדם חד-ממדי", מתאר חברה שבה לדבריו: "... ניתן להפוך את החירות לכלי רב עוצמה של שליטה... בחירה חופשית של אדונים אינה מבטלת את האדונים או העבדים."<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.marcuse.org/herbert/pubs/64onedim/odm1.html|הכותב=Herbert Marcuse|כותרת=One-Dimensional Society|אתר=http://www.marcuse.org/herbert/pubs/64onedim/odm1.html|תאריך=1964}}</ref>

התאורטיקן הפוליטי וולין מנתח גם הוא את הסימביוזה של האינטרסים העסקיים והציבוריים שהתגלו לדעתו במלחמה הקרה כדי ליצור את הנטייה כפי שהוא מכנה "טוטליטריות מופנמת":<blockquote>"תוך ניצול הסמכויות והמשאבים של המדינה, הטוטליטריות המופנמת משיגה את הדינמיקה שלה באמצעות שילוב עם צורות אחרות של כוח, כגון דתות אוונגליסטיות, ובראשן על ידי עידוד הקשר הסימביוטי בין הממשלה המסורתית לבין שיטת הממשל "פרטית" על ידי התאגיד העסקי המודרני. התוצאה היא לא מערכת של שותפים שווים ששומרים על זהותם, אלא מערכת המייצגת את קיומו של עידן הכוח שלכוח התאגידים."</blockquote>במאמר שכותרתו "טוטליטריות מופנמת" שפרסם וולין ב"The Nation Magazine", הוא מצטט תופעות כגון היעדר מעורבות של האזרחים במסגרת פוליטית צרה (שלדעתו נגרמת עקב השפעת הכסף), הפרטת הביטחון הסוציאלי, הגדלות מסיביות בהוצאות צבאיות ומעקבים, כדוגמאות לדחיקת הציבור כלפי ממשלה "פרטית". השפעה תאגידית מפורשת באמצעות התקשורת, ומרומזת באמצעות הפרטת האוניברסיטה. יתר על כן, מכוני מחקר פוליטיים רבים סייעו בתהליך זה על ידי הפצת האידאולוגיה השמרנית. הוא קובע: <blockquote>"כשכל היסודות יונחו במקום... מה שמונח על כף המאזניים, אם כן, הוא לא פחות מאשר הניסיון להפוך חברה חופשית וסובלנית לגרסה של המשטרים הקיצוניים של המאה הקודמת".</blockquote>