נשות ניחומים – הבדלי גרסאות

===קווי היסוד===

[[קובץ:The Allied Reoccupation of the Andaman Islands, 1945 SE5226.jpg|ממוזער|250px|'נשות ניחומים' סיניות ומלאיות ששוחררו על ידי בעלות הברית ב[[פננג]].]]

 

בשלבים הראשונים של המלחמה, גייסו הרשויות היפניות זונות בדרכים המקובלות. באזורים העירוניים, פרסום באמצעות מתווכים שימש לצד מעשי חטיפה. המתווכים פרסמו מודעות בעיתונים ביפן ובמושבותיה בקוריאה, בטאיוואן, ב[[מנצ'וקוו]] ובסין. מקורות אלה יבשו עד מהרה, בעיקר ביפן. משרד החוץ היפני סירב להנפיק אשרות נסיעה נוספות לזונות היפניות, בטענה שהתופעה תכתים את תדמיתה של [[האימפריה היפנית]]. הצבא עבר לצעדים להשגת נשות ניחומים מחוץ ליפן, בעיקר מקוריאה ומהשטחים הכבושים בסין. נשים רבות הוכנסו לבתי הבושת הצבאיים במעשי רמייה והונאה. היפנים כפו על בנות המיעוט ה[[מוסלמים|מוסלמי]], ה[[חווי]], לשרת כשפחות מין על ידי הקמתו של "בית הספר לבנות החווי" והכנסתן של בנות עם החווי כתלמידות בבית ספר זה למטרה זו.{{הערה|1=[http://www.academia.edu/4427135/The_Chinese_Islamic_Goodwill_Mission_to_the_Middle_East_-_Japonya_ya_Kar%C5%9F%C4%B1_Sava%C5%9Fta_%C3%87inli_M%C3%BCsl%C3%BCmanlar%C4%B1n_Orta_Do%C4%9Fu_%C4%B1yi_Niyet_Heyeti_-_Wan_LEI LEI, Wan ((2010/2)). "The Chinese Islamic "Goodwill Mission to the Middle East" During the Anti-Japanese War". Dîvân Disiplinlerarasi Çalişmalar Dergisi. cilt 15 (sayı 29):page 141. Retrieved 19 June 2014.]}}

[[קובץ:Jan O'Herne.jpg|ממוזער|250px|יאן ראף או'הרן]]

כשלושה רבעים מנשות הניחומים מתו ולא זכו לטעום את טעם החירות לאחר שעבודן. רוב השורדות נותרו [[עקרות]] לאחר שחוו טראומות מיניות ולאחר שלקו במחלות מין. הלקאות ועינויים פיזיים היו שכיחים.{{הערה|שם=אוהרן|1=[https://web.archive.org/web/20070228195049/http://foreignaffairs.house.gov/110/ohe021507.htm O'Herne, Jan Ruff (February 15, 2007), Statement of Jan Ruff O'Herne AO, Subcommittee on Asia, Pacific and the Global Environment, Committee on Foreign Affairs, U.S. House of Representatives, archived from the original on 2007-02-28, retrieved 2007-03-23]}} עשר נשים הולנדיות נלקחו בכוח ממחנה מעצר ב[[ג'אווה]] על ידי קצינים יפנים כדי להיות שפחות מין בפברואר [[1944]]. הן הוכו ונאנסו באופן שיטתי יומם ולילה.{{הערה|שם=אוהרן}}{{הערה|שם=אונישי|1=[http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9F06E1DE1231F93BA35750C0A9619C8B63 Onishi, Norimitsu (2007-03-08), Denial Reopens Wounds of Japan's Ex-Sex Slaves, The New York Times, retrieved 2007-03-23]}} כקורבן של מקרה זה, העידה יאן ראף או'הרן (Jan O'Herne) ב-[[1990]] בפני ועדה של [[בית הנבחרים של ארצות הברית]]:{{הערה|שם=אוהרן}}{{הערה|שם=אונישי}}

 

בבוקר הראשון לשהותן בתחנות הניחומים, צולמו או'הרן וחברותיה ותמונותיהן נתלו על מרפסת התחנה ששימשה כאזור הקבלה של החיילים היפנים שיכלו לבחור את הנשים על פי תצלומים אלה. במשך ארבעת החודשים הבאים הן נאנסו והוכו יומם ולילה ואלה ש[[היריון|הרו]] כתוצאה מיחסי המין שנכפו עליהן, אולצו לעבור [[הפלה מלאכותית|הפלה]]. לאחר ארבעה חודשי אימה, הנערות הועברו למחנה בבוגור שבמערב ג'אווה, שם הן התאחדו עם משפחותיהן. מחנה זה שימש אך ורק לנשים שנכלאו בבתי הבושת הצבאיים והיפנים הזהירו אותן שאם מישהי מהן תחשוף את מה שקרה להן, בני משפחתה ירצחו. חודשים ספורים לאחר מכן, הועברה או'הרן למחנה ב[[בטאוויה]], ששוחרר ב-[[15 באוגוסט]] [[1945]].{{הערה|1=[http://www.abc.net.au/tv/talkingheads/txt/s2492804.htm Jan Ruff-O'Herne, "Talking Heads" transcriptabc.net.au]}}{{הערה|1=[https://www.awm.gov.au/exhibitions/alliesinadversity/prisoners/women/ "Comfort women", Australian War Memorial]}}{{הערה|1=[http://www.smh.com.au/news/national/australian-sex-slave-seeks-apology/2007/02/13/1171128950424.html "Australian sex slave seeks apology", February 13, 2007, The Sydney Morning Herald]}}

 

 

 

כמה נשים קוריאניות שהועסקו כנשות ניחומים בסין, נשארו שם לאחר המלחמה במקום לשוב למולדתן.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=auqCyUi5Dq0C&pg=PA59&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Toshiyuki Tanaka, Japan's Comfort Women: Sexual Slavery and Prostitution During World War II and the US Occupation, Psychology Press, 2002, page 59]}}{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=mV5dymPXNBgC&pg=PA59&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Yuki Tanaka, Japan's Comfort Women, 2003, page 59]}} נשים קוריאניות שנשארו בסין נישאו שם לגברים מקומיים.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=To5OA8ZOEdYC&pg=PA90&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Niels Teunis, Sexual Inequalities and Social Justice, University of California Press, 2007, page 90]}}

==פרסום התופעה וההתייחסות אליה==

[[קובץ:Chinese girl from one of the Japanese Army's 'comfort battalions'.jpg|ממוזער|250px|קצין בעלות הברית מתחקר נערה ממוצא סיני ששימשה כאשת ניחומים. [[רנגון]], [[בורמה]], 8 באוגוסט 1945]]

 

ב-[[1973]] נכתב ספר על נשות הניחומים על ידי הסופר קאקו סנדה כשהוא מתמקד בנשים היפניות. על הספר נמתחה ביקורת על ידי היסטוריונים יפנים ודרום-קוריאנים על כך שהוא עיוות את העובדות. ספר זה היה האזכור הראשון לתופעה לאחר המלחמה והוא היה מקור חשוב לפעילות הקשורה לנושא שהתרחשה בשנות התשעים.{{הערה|1=[https://books.google.co.jp/books?id=GIHcaFVxXf0C&lpg=PA153&ots=DiLgPcDNHd&pg=PA148&hl=iw#v=onepage&q&f=false C. Sarah Soh. The Comfort Women: Sexual Violence and Postcolonial Memory in Korea and Japan p. 148.]}} הספר הראשון שנכתב בנושא על ידי קוריאני יצא לאור ב-[[1981]], אך הייתה זו [[גניבה ספרותית]] של ספר יפני שיצא על ידי הקוריאני תושב יפן, קים איל מיון ב-[[1976]].{{הערה|1=[https://books.google.co.jp/books?id=GIHcaFVxXf0C&lpg=PA153&ots=DiLgPcDNHd&dq=14+August+1989+%22comfort+women%22+jeju&hl=ja&pg=PA161#v=onepage&q&f=false C. Sarah Soh. The Comfort Women: Sexual Violence and Postcolonial Memory in Korea and Japan p. 160.]}}{{הערה|1=[https://web.archive.org/web/20070519103834/http://www.kmdb.or.kr/eng/md_basic.asp?nation=K&p_dataid=02808 "KMDb". Archived from the original on 19 May 2007.]}}

בדצמבר [[1991]], בסמיכות ליום השנה החמישים ל[[המתקפה על פרל הארבור|מתקפה על פרל הארבור]], הגישו שלוש נשים קוריאניות תביעה משפטית נגד יפן, בדרישה לפיצויים על העסקתן בזנות בכפייה. ב-[[1992]] נמצאו בארכיון של [[כוחות ההגנה של יפן]], מסמכים שאוחסנו בו מאז [[1958]], לאחר שהם הוחזרו לשם על ידי כוחות צבא ארצות הברית. מסמכים אלה הצביעו על כך שהצבא לקח חלק משמעותי בהפעלת מה שכונה ב[[לשון נקיה]], "תחנות ניחומים". ממשלת יפן הודתה שהצבא הקיסרי היפני אילץ עשרות אלפי נשים קוריאניות לקיים יחסי מין עם חיילים יפנים במהלך מלחמת העולם השנייה.{{הערה|שם=סנגר|1=[http://www.nytimes.com/1992/01/14/world/japan-admits-army-forced-koreans-to-work-in-brothels.html?scp=1&sq=Jan%2014,%201992%20comfort%20woment&st=cse Sanger, David E. (1992-01-14). "Japan Admits Army Forced Koreans to Work in Brothels". The New York Times (Tokyo). Retrieved January 27, 2012.]}} ב-[[14 בינואר]] [[1992]], פרסם הדובר הראשי של ממשלת יפן, קואיצ'י קאטו, התנצלות פומבית שבה נאמר: "אין אנו יכולים להכחיש את העובדה שהצבא היפני לקח בכך חלק" בחטיפה ובמעצר של "נערות הניחומים" ו"ברצוננו להביע את התנצלותנו ואת רגשי החרטה שלנו".{{הערה|שם=סנגר}}{{הערה|1=[http://articles.latimes.com/1992-01-14/news/mn-254_1_south-korea "Japan Apologizes for Prostitution of Koreans in WWII". Los Angeles Times. Associated Press. 1992-01-14. Retrieved January 27, 2012.]}}{{הערה|1=[https://news.google.com/newspapers?id=DBFZAAAAIBAJ&sjid=QpADAAAAIBAJ&dq=japan+statement+comfort+women&pg=6923,1348837&hl=en "Japan makes apology to comfort women". New Straits Times. Reuters. 1992-01-14. Retrieved January 27, 2012.]}} שלושה ימים לאחר מכן, ב-[[17 בינואר]], התקיימה ארוחת ערב רשמית מטעם [[נשיא קוריאה הדרומית]], [[רו טאה וו]], בה אמר ראש ממשלת יפן, [[קיאיצ'י מיזאווה]], למארחו: "עלינו היפנים בראש ובראשונה ומעל הכול לזכור את האמת על התקופה הטראגית שבה מעשינו גרמו לסבל ולצער לבני עמך. אסור לנו לשכוח לעולם את רגשות החרטה שלנו. כראש ממשלת יפן, ברצוני להכריז על רגשות החרטה שלנו על מעשים אלה ולהביע את התנצלותי כלפי תושבי הרפובליקה של קוריאה". מיזאווה התנצל שוב למחרת היום בנאום שנשא בפני האסיפה הלאומית של קוריאה הדרומית.{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/1992/01/17/world/japanese-premier-begins-seoul-visit.html?src=pm "Japanese Premier Begins Seoul Visit". The New York Times. 1992-01-17. Retrieved January 27, 2012.]}}{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/1992/01/18/world/japan-apologizes-on-korea-sex-issue.html?src=pm "Japan Apologizes on Korea Sex Issue". The New York Times. 1992-01-18. Retrieved January 27, 2012.]}} ב-[[28 באפריל]] [[1998]] פסק בית משפט ביפן שעל ממשלת יפן לפצות את הנשים ולשלם לכל אחת מהן 2300 דולר (3328 דולר בערכים של [[2015]]).{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/1998/04/28/world/japan-court-backs-3-brothel-victims.html?src=pm "Japan Court Backs 3 Brothel Victims". The New York Times. 1998-04-28. Retrieved January 27, 2012.]}}

 

 

ב-[[28 בדצמבר]] [[2015]] הגיעו ראש הממשלה היפני [[שינזו אבה]] והנשיאה הקוריאנית [[פאק גון-הייה]] להסכמה רשמית בדבר הסכסוך. יפן הסכימה לשלם מיליארד ין (8.3 מיליון דולר) לקרן המספקת תמיכה וסיוע לנשות הניחומים ששרדו, ובתמורה הסכימה קוריאה הדרומית לחדול מהשמעת ביקורת על הממשלה היפנית בנושא זה, ולפעול להסרת פסל המנציח את נשות הניחומים שהוצב מול השגרירות היפנית בסאול.{{הערה|[http://www.latimes.com/world/asia/la-fg-korean-sex-slaves-20151228-story.html "'Gesture of healing': South Korea and Japan reconcile on World War II sex slaves". Los Angeles Times. December 28, 2015. Retrieved January 3, 2016.]}} הודעה רשמית בדבר ההסכמה נמסרה לאחר ש[[משרד החוץ (יפן)|שר החוץ היפני]] פומיו קישידה נועד עם עמיתו הקוריאני יון ביונג-סה בסאול, ולאחר מכן התקשר אבה לגון-הייה וחזר על ההתנצלויות שיפן הביעה בעבר. ה[[ממשלת קוריאה הדרומית|ממשלה הקוריאנית]] מנהלת את קרן הסיוע לנשות הניחומים ששרדו, והודיעה שמבחינתה הנושא נפתר באופן סופי.{{הערה|[http://www.bbc.com/news/world-asia-35190464 "Japan and South Korea agree WW2 'comfort women' deal". BBCnews.com. BBC. December 28, 2015. Retrieved January 3, 2016.]}}

הנשיא החדש של NHK השווה את תופעת נשות הניחומים עם הנוהגים בצבאות המערביים. ההיסטוריונים המערביים ציינו שההבדלים בין התוכנית של ממשלת יפן שכפתה על הנשים להשתתף במאמץ המלחמתי, לבין מוסדות היוזמה החופשית שפעלו עם כוחות בעלות הברית שבמסגרתן פעלו הנשים רק עקב הצרכים הכלכליים או אולצו לעשות כן על ידי גורמים לא ממשלתיים.{{הערה|1=[http://mobile.nytimes.com/2014/02/20/world/asia/nationalistic-remarks-from-japan-lead-to-warnings-of-chill-with-us.html?_r=0 FACKLER, MARTIN (February 19, 2014). "Nationalistic Remarks From Japan Lead to Warnings of Chill With U.S.". nytimes.com (The New York Times Company). Retrieved 20 February 2014.]}}

 

 

===נשות הניחומים ששרדו===