גרגוריוס פלמאס – הבדלי גרסאות

ניקודמוס מת לאחר שלוש שנים, וגרגוריוס עבר ל[[לאורה]] הגדול שעל ההר. הוא העדיף התבודדות על פני [[קוינוביון|חיי קהילה נזיריים]] ופרש מעל אחיו לתקופות ארוכות כדי לעסוק בהסיכיות בדבקות, אם כי לא נטש את החיים המשותפים. לאחר עוד שלוש שנים עזב את הלאורה כדי להתבודד וללמוד את רזי ההסיכיות מאב-המנזר גרגוריוס הגדול ב[[סקיטה]] (קהילת נזירים מתבודדים) גלוסיה שעל ההר, שם שהה שנתיים. ב-1325 אילצו פשיטות טורקיות אותו ונזירים אחרים לצאת את אתוס ל[[סלוניקי]], בה הוסמך לכמורה ב-1326. את חמש השנים שלאחר מכן העביר בהתבודדות והרהור במנזר ב[[וריה|ברהוריה]]. הוא שב לאתוס בעקבות מתקפות סרביות באזור ושם כיהן כאב-המנזר אֶספִיגְמֶנוּ למשך זמן מה. ב-1334 החל לכתוב חיבורים, ובין מסותיו נמנו דיונים ב[[ומן הבן|המשכה הכפולה של רוח הקודש]] ו[[הגיוגרפיה|הגיוגרפיות]] של קדושים.

 

 

===המחלוקת ההסיכית===