גורגיאס (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות

בחלק זה סוקרטס מתחיל בסדרת שאלות שמטרתה להגדיר את מלאכתו של גורגיאס. הוא מקבל תשובות לא מספקות ולא מסתפק בהם עד שגורגיאס מגדיר את עצמו כרטוריקן{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 279-281}}. סוקרטס מנסה להבין מהו תפקידו של רטוריקן? באיזה תוכן הוא עוסק? סוקרטס מביא כל הזמן דוגמאות של רופאים, מורים ואומנים אחרים כדי לנסות לחדד את תשובותיו של גורגיאס. לבסוף גורגיאס מסביר שרטוריקן יכול לקבל את אמון הציבור באמצעות נאום, בעניינים של [[צדק (מוסר)|צדק]] ושל עוול{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 288}}. גורגיאס אז נואם אז בזכות הרטוריקה. הוא טוען כי היא האמנות החשובה ביותר, זאתוזאת בגלל שההמון יקשיב לרטוריקן גם אם לא יקשיב לאנשי המקצוע. סוקרטס פותח בסדרת שאלות על טענה זו, עד שמביאשהוא מביא את גורגיאס לידי מבוכה.

פולוס חוקר את סוקרטס על מהי רטוריקה וסוקרטס עונה כי היא סוג של חנופה{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 300-302}}. הוא מסביר כי יש חלוקה בין חנופה וידיעה, הוא נותןונותן, כדוגמאות, את אומנויות הבישול והרפואה. הרפואה היא הידיעה, והבישול הוא החנופה או הרמאות. הבישול אמנם גורם לאוכל להיות מפתה, ומיסב עונג לאוכלים, אך הרופא הוא זה שיודע מה טוב לגוף. הוא נותן כדוגמה נוספת את "הגימנסטיקה" (בריאות הגוף), לעומת הקוסמטיקה שגורמת לנו להראות טוב יותר אך לא משפרת אותנו באמת. הוא אומר שהרטוריקה פועלת על הנשמה, כפי שהבישול פועל על הגוף{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 303}}. אז פולוס וסוקרטס דניםמתחילים בכמה רעיונות.לדון הרעיוןברעיונות שלשונים: פולוס הואמעלה ששליטרעיון לפיו שליט רודן הוא אדם טוב ומוצלח, שיש להתקנא בו. סוקרטס טוען, לעומתו, שיש לרחם עליו. אחר כך הם דנים בשאלה -דומה: מההאם עדיף לסבול עוול, כפי שסוקרטשסוקרטס טוען, או לבצע עוולאת העוול, כפי שטוען פולוס. תוך כדי הדיאלוג גורם סוקרטס לפולוס לסתור את עצמו, ולחדד על ידי כך את טענותיו, שלו בדבר הפגמים של הרטוריקה.

קאליקלס זועם על סוקרטס באומרו כי הוא מנצל את ההבדלים הקיימים בין "חוקי הטבע" לבין "החוק האנושי" כדי לייצר סתירות ולבייש את אנשי שיחו. הוא מסביר לסוקרטס כי הפילוסופיה אינה הולמת אדם שהגיע לגילו{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 333–334}}. סוקרטס מוליך את קאליקלס לסתור את דבריו בנוגע לחוק הטבע מול החוק האנושי., קאליקלסובתגובה מאשים קאליקלס את סוקרטס ב"ציד מילים"{{הערה|אפלטון, גורגיאס, 339}}. קאליקלס ממשיך בטענותיו נגד סוקרטס כי הוא מתממםמיתמם ועוסק בדברים שאינם קשורים לטענותיו.; סוקרטסוקרטס, מצידו, ממשיך להשתמש בטענותיו של קאליקלס כנגדו. קאליקלס מנסה לטעון שיש קשר בין ערכים טובים.: הטוב הוא החכם, האמיץ והמהנה.והנהנה, ואילו הרע הוא הפחדן, הטיפש והסובל. סוקרטס מגיבפורך את הטענה על ידי כך שמערבבעירוב בין הערכים, ומציין טיפשים מאושרים, או חכמים סובלים.; הוא אף מציין כי אמיצים ופחדנים יגיבו באותה העוצמה לאירועים{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 354}}.

בחלק זה כמעט ואין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בוויכוח בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו להיות אחדכאחד מהאנשים היחידים שמתעסקהמתעסק באומנות המדינה{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 385}}, בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן שלכי פעילותהפעילות פוליטית שלמותווית על ידי רטוריקנים ו[[סופיסטים]]. בסוף הדיאלוג סוקרטס, מספר סיפורסוקרטס על השופטים שיושביםהיושבים ב[[שאול (מיתולוגיה)|שאול]] ושופטים אנשים., לפי ה[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]]; הוא אמראומר שבתחילהכי בתחילה התבלבלו בשיפוטהשופטים בשיפוטם, כי לא הביטו רק על נשמתם של הנידונים אלא גם על דברים שוליים. אבל עכשיו, אומר סוקרטס, כאשר אדם עומד מול השופט הוא נשפט רק לפי מצב נשמתו., ועל כן מסיים סוקרטס מסייםאת דבריו בהטפת מוסר לעשותלעשיית טוב, להימנע מעוול, ולא להשקיע מאמץ במראית עין, כדי לזכות בדינם של שופטי השאול.

*אפלטון, '''גורגיאס''', מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית: י. ליבס) [[הוצאת שוקן]] ירושלים 1997

*[[שמואל שקולניקוב]], '''פילוסופיה יוונית'''. כרך ב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1997

* אפלטון - גורגיאס, [http://classics.mit.edu/Plato/gorgias.html טקסט מלא באנגלית]