הבדלים בין גרסאות בדף "בית אסטה"

נוספו 51 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
סקריפט החלפות ({{ס:|, שנייה), קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (סקריפט החלפות ({{ס:|, שנייה), קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
** אוסטריה-אסטה
}}
'''בית אֶסְטֶה''' (ב[[איטלקית]]: '''Casa d'Èste''') היא [[שושלת]] [[אצולה]] אירופאית. הענף הבכיר של השושלת הוא [[בית ולף]], ממנו צמחו [[דוכסי|דוכסי]] [[דוכסות בראונשווייג-לינבורג]], מהם צמח [[בית הנובר]], [[בית המלוכה הבריטי]]. הענף הצעיר של השושלת כלל את שליטי הדוכסיויות ה[[איטליה|איטלקיות]] [[פרארה]] ([[1240]]–[[1597]]), [[דוכסות מודנה ורג'ו|מודנה ורג'ו]] ([[1288]]–[[1796]]). שושלת דוכסים זו, בעיקר בפרארה, הייתה [[פטרון (אומנות)|פטרונית]] אמנות ומדעים חשובה בשיא תקופת [[הרנסאנס האיטלקי]]. נישואי [[מריה ביאטריצ'ה ד'אסטה, דוכסית מאסה|מריה ביאטריצ'ה ד'אסטה]] בתו היחידה של הנצר האחרון של המשפחה ל[[הארכידוכס פרדיננד, דוכס ברייזגאו|ארכידוכס פרדיננד]] מ[[בית הבסבורג]] ב-[[1771]] הובילו ליצירת בית אוסטריה-אסטה.
 
== מקור המשפחה ==
== הענף הבכיר - בית ולף ==
{{ערך מורחב|בית ולף}}
ולף היה [[דוכס]] [[קרינתיה]] ומאנשיו של [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שהעניק לו ב-[[1070]] את השליטה ב[[דוכסות בוואריה]]. אולם זמן קצר לאחר מכן, בעת [[מאבק האינווסטיטורה]], החליף ולף נאמנות והחל את תמיכתה המסורתית של השושלת ב[[מדינת האפיפיור]]. אף כי הקיסר הדיח אותו מכהונתו כדוכס בוואריה, הרי שאצילים מקומיים, בתמיכת האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]], הצליחו לשמור על עצמאות הדוכסות בראשות בית ולף. צורת הביטוי האיטלקי של השם, "גואלף" (בכתיבים שונים: Guelph, Guelf, Guelfo), הפכה לשם ה[[מפלגה]] [[ימי הביניים|הימי-ביניימית]] שתמכה באפיפיורות ובעצמאות הנסיכויות ו[[עיר-מדינה|עדי המדינה]] האיטלקיות כנגד [[האימפריה הרומית הקדושה]] - [[גואלפים וגיבלינים|מפלגת הגואלפים]] (גם אם בית ולף עצמו נטה לחילופי נאמנויות תכופים). ב-[[1138]] ירש [[היינריך העשירי, דוכס בוואריה]] גם את [[דוכסות סקסוניה]]. בשנת [[1180]] נשפט בנו, [[היינריך הארי, דוכס סקסוניה ובוואריה]] שלא בפניו על ידי [[פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|הקיסר פרידריך ברברוסה]] ודוכסויות בוואריה וסקסוניה נשללו מבית ולף. בנו הבכור של היינריך, [[אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|אוטו]], היה ל[[קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ו[[מלך גרמניה]] עד שהודח ב-[[1215]], הוא היה היחיד מבני בית ולף שכיהן במשרה זו.
 
בנו השני של היינריך, [[וילהלם, הלורד של לינבורג]] ירש את [[דוכסות בראונשווייג-לינבורג]], בה שלט בית ולף עד סוף [[מלחמת העולם הראשונה]]. ב-[[1634]] העביר [[גאורג, דוכס בראונשווייג-לינבורג]] את מקום מושבו לעיר [[הנובר]]. בשנת [[1692]] קיבל בנו, [[ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג-לינבורג]] מעמד של [[נסיך בוחר]] מ[[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] כהוקרה על תרומתו במהלך [[מלחמת תשע השנים]]. אולם ארנסט אוגוסט נפטר לפני שקיבל רשמית את התואר והוריש את כל תאריו ואדמותיו לבנו [[ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה|גאורג]], שהוכתר ב-[[1714]] כ[[גכג'ורג' הראשון, מלך בריטניה]]. כך הפך ענף זה של בית ולף, [[בית הנובר]], לשושלת בית המלוכה הבריטי. בין השנים 1714-1714–[[1837]] היו [[ממלכת הנובר]] ו[[הממלכה המאוחדת]] ב[[אוניה פרסונלית]]. כיוון ש[[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|ויקטוריה]] לא יכלה לרשת את כתר ממלכת הנובר, הוכתר דודה, [[ארנסט אוגוסט הראשון, מלך הנובר|ארנסט אוגוסט]] למלך הנובר. יורש התואר האחרון בקו זה של השושלת הוא [[ארנסט אוגוסט, נסיך הנובר (נולד ב-1954)|ארנסט אוגוסט, נסיך הנובר]].
 
אחד מנצרי המשפחה, [[אנטון אולריך, דוכס בראונשווייג]], היה אביו של [[איוואן השישי, קיסר רוסיה]].
== הענף הצעיר - בית אסטה האיטלקי ==
[[קובץ:Da_Vinci_Isabella_d'Este.jpg|250px|ממוזער|שמאל|דיוקן של [[איזבלה ד'אסטה]] על ידי [[לאונרדו דה וינצ'י]] (1499-1500)]]
[[אצו השישי, מרקיז אסטה]], נכדו של פולקו (בנו הצעיר של ראש השושלת, אלברטו אצו), הנהיג את מפלגת הגואלפים בצפון איטליה בראשית [[המאה ה-13]]. הוא היה [[פודסטה]] של [[פרארה]], [[פאדואה]], [[ורונה]] ו[[מנטובה]] ופיקד על ה[[קונדוטיירי]] שלהן (ה[[מיליציה|מיליציות]] של ערי המדינה האיטלקיות). בתמורה הכתיר אותו האפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]] כ[[מרקיז]] [[אנקונה]]. נכדתו הייתה [[ביאטריצ'ה ד'אסטה, מלכת הונגריה]]. בהמשך העניקה מדינת האפיפיור לבני המשפחה גם את הערים [[פרארה]] ([[1240]]), [[מודנה]] ו[[רג'ו אמיליה|רג'ו]] ([[1288]]). ב-[[1452]] הועלו צאצאיו לאונלו ד'אסטה ובורסו ד'אסטה לדוכסי מודנה ורג'ו (בהתאמה) על ידי [[פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. ב-[[1471]] העניק האפיפיור [[פאולוס השני]] לבורסו ד'אסטה את התואר דוכס פרארה. בנו, [[ארקולה ד'אסטה, דוכס פרארה]], היה אחד מ[[פטרון (אומנות)|פטרוני המוזיקה]] החשובים של תקופת ה[[רנסאנס]]. בפרט הביא לחצרו את ה[[מלחין|מלחינים]] ה[[פלנדריה|פלמים]] [[ז'וסקן דה פרה]], [[יוהנס מרטיני]] ו[[יאקוב אוברכט]] ואת המלחין הצרפתי [[אנטואן ברימל]]. בתו, ביאטריצ'ה (ביאטריס) נישאה ל[[לודוביקו ספורצה]], [[דוכס מילאנו]] (ופטרונו, באותה עת, של [[לאונרדו דה וינצ'י]]). בתו השניההשנייה, [[איזבלה ד'אסטה]] נישאה ל[[פרנצ'סקו השני גונזגה, מרקיז מנטובה]] והייתה לדמות תרבותית ופוליטית מרכזית.
 
בנו של ארקולה היה [[אלפונזו הראשון ד'אסטה, דוכס פרארה]], בעלה השלישי של [[לוקרציה בורג'ה]]. אלפונזו המשיך במסורת אביו, היה פטרון אמנויות וניהל חצר תרבותית האמנים הבולטים בחצרו היו המשורר [[לודוביקו אריוסטו]] והמלחין [[קרלו ג'זואלדו]]. אלפונזו אף הזמין מ[[טיציאן]] סדרת ציורים לעיטור ארמונו, בהם הציור [[בכחוס ואריאדנה]]. בנם הבכור, [[ארקולה השני ד'אסטה, דוכס פרארה|ארקולה השני]], נשא לאשה את רנה, בתו של [[לואי השנים עשר, מלך צרפת]]. ארקולה השני פיתח את [[אוניברסיטת פרארה]] והנחיל בה אווירה פתוחה וחופשית שסייעה למשיכת מלומדים ולמחקר. בנם, אלפונזו השני, נשא לאשה את לוקרציה, בתו של [[קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]]. לאחר מותה נישא לברברה, אחותו של [[מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. הוא הביא את גדולתה של פרארה לשיא והיה פטרונם של אמנים, אנשי מדע ומשוררים, בהם [[טורקוואטו טאסו]]. אולם אלפונזו השני לא העמיד צאצאים ולפיכך הקו הישיר של שושלת אסטה הסתיים בו. בנם השני של לוקרציה בורג'ה ואלפונזו הראשון, [[איפוליטו השני ד'אסטה]], היה ל[[קרדינל]] והקים את [[וילה ד'אסטה]] המפוארת ב[[טיבולי (איטליה)|טיבולי]] שליד רומא. בתם אנה נישאה ל[[פרנסואה, דוכס גיז]].
[[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] הכריז כי אחיינו, צ'זרה ד'אסטה, הוא היורש של דוכסות פרארה וממשיך השושלת. אולם קביעה זו נתקלה בהתנגדות האפיפיור [[קלמנס השמיני]], שראה בצ'זרה [[ממזר]] ותבע שהעיר תושב למדינת האפיפיור באין לשושלת אסטה ממשיך לגיטימי. ב-[[1598]] סופחה העיר למדינת האפיפיור. צ'זרה וצאצאיו נשאו מעתה בתואר דוכסי מודנה ורג'ו. בשנת [[1763]] נחתם הסכם בין [[ארקולה השלישי ד'אסטה, דוכס מודנה]] ל[[מריה תרזה]], ובו נקבע שבנה [[הארכידוכס פרדיננד, דוכס ברייזגאו|פרדיננד]] יתחתן עם [[מריה ביאטריצ'ה ד'אסטה, דוכסית מאסה|מריה ביאטריצ'ה ד'אסטה]], בתו היחידה של ארקולה וכך הפך פרדיננד ליורש בית אסטה ולמייסדו של בית אוסטריה-אסטה.
 
בעת [[המלחמות הנפוליאוניות]] בוטלו הדוכסויות של מודנה ורג'ו והפכו ל{{ה[[הרפובליקה הציסאלפינית|רפובליקה הציסאלפינית}}]] ([[1796]]-[[1802]]) שמוזגה לאחר מכן ל{{ה[[הרפובליקה האיטלקית|רפובליקה האיטלקית}}]] ([[1802]]-[[1805]]). עם זאת, [[הסכם קמפו פורמיו]] העניק לשושלת אסטה את נסיכות [[ברייזגאו]], אזור בדרום מערב [[גרמניה]] שהשתייך ל[[בית הבסבורג]]. בתמורה להכרה אוסטרית בקיומה של הרפובליקה הציסאלפינית.
 
==בית אוסטריה-אסטה ==