אסלאם שיעי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורים עודפים, הגהה |
|||
שורה 1:
{{אסלאם}}
'''אסלאם שיעי''' (ב[[ערבית]]: '''شيعة'''; תעתיק מדויק: '''שיעה''') הוא הזרם השני בגודלו ב[[אסלאם]], המונה כ-15% מהמוסלמים בעולם (הזרם הגדול, ה[[אסלאם סוני|סונה]], מונה כ-80% מהמוסלמים). השיעים רואים ב[[עלי בן אבי טאלב]], בן דודו של [[מוחמד]] ובעלה של [[פאטמה]] בתו (שקיבל עליו את האסלאם ראשון או שני אחריו), ה[[ח'ליף]] הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד. הם אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]] ו[[עות'מאן בן עפאן|עות'מאן]].
▲'''אסלאם שיעי''' (ב[[ערבית]]: '''شيعة'''; תעתיק מדויק: '''שיעה''') הוא הזרם השני בגודלו ב[[אסלאם]], המונה כ-15% מהמוסלמים בעולם (הזרם הגדול, ה[[אסלאם סוני|סונה]], מונה כ-80% מהמוסלמים). השיעים רואים ב[[עלי בן אבי טאלב]], בן דודו של [[מוחמד]] ובעלה של [[פאטמה]] בתו (שקיבל עליו את האסלאם ראשון או שני אחריו), ה[[ח'ליף]] הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד. הם אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]] ו[[עות'מאן בן עפאן|עות'מאן]].
ייסוד הזרם השיעי מיוחס לבנו של עלי, [[חוסיין (בן עלי)|חוסין]], שהוא ו-70 מבני משפחתו נרצחו בעיר [[כרבלא]] שב[[עיראק]] בשנת 680 על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג ה[[עשוראא]] ובתוכו את טקס התעזיה בו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו. בשל ההיסטוריה של רדיפת השיעים בידי הסונים, השקפת העולם השיעית ככלל קודרת ופסימית. משמעות המילה "שיעה" מלשון "סיעה", "פלג", "קבוצה", או בהשאלה מה[[יהדות]], "[[חסידות]]"{{הערה|1=שין ימנית ושמאלית מתחלפות בערבית ובעברית. כך למשל מג'דל שמס הוא בעברית מגדל שמש.}}.
לשיעים עמוד אמונה שישי, ה[[ולאיה|וולאיה]], על [[חמשת עמודי האסלאם|החמישה המקובלים באסלאם]], והוא האמונה שמנהיג האסלאם ([[אימאם]]) חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו סמכות בלעדית בקדושה וחולין. השיעים גם מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים, ובדור הנוכחי הוא נסתר ועדיין לא התגלה.
לשיעים מספר ערים קדושות נוספות ל[[מכה]], ו[[מדינה (עיר)|אל-מדינה]] המקודשות גם אצל הסונים, שהחשובות שבהן הן [[כרבלא]] ו[[נג'ף]] שב[[עיראק]] ו[[משהד]] ו[[קום (עיר)|קום]] שב[[איראן]]. בתוך השיעה יש כיתות משנה שונות, שמאמינות בשושלות שונות של אימאמים. בני כת ה-"את'נא עשריה" (או "התריסרים") מצפים לשובו של האימאם ה-12 (שנעלם במאה ה-9) שישוב בתור [[מהדי]] באחרית הימים.
שורה 14 ⟵ 13:
**מאמינים (שיעים)
**מוסלמים שאינם שיעים
**כופרים (כופרים הם עובדי אלילים או כאלה שהם אויבי האסלאם. על פי הקוראן, הנוצרים והיהודים מוגדרים כ[[דת
ביסוד הבראאה עומדת שלילה מוחלטת של זכויות הכופרים, והגדרתם כטמאים. הבראאה באה לידי ביטוי גם בכך שהשיעים אוסרים על [[נישואין]] עם סונים.
*'''[[תקייה]]''' משמעה בערבית "חובת הזהירות", התקייה באה לידי ביטוי בנכונות להסתיר את הזהות השיעית כדי לשרוד תחת שלטון עוין. השיעים נזקקו לתקיה, שכן בדרך כלל היו מיעוט תחת שלטון סוני. עקרון דומה קיים גם בדת ה[[דרוזית]].
*'''עצמה''' משמעה חסינות מטעויות של האימאם. לאימאמים לבית עלי יש השראה אלוהית מולדת הנקראת בערבית נץ. הסגולה הכריזמטית הזאת מחסנת אותם מטעויות ומאפשרת להם להנהיג את האומה המוסלמית בדרך הרצויה לפני אללה.
▲*'''עצמה''' משמעה חסינות מטעויות של האימאם. לאימאמים לבית עלי יש השראה אלוהית מולדת הנקראת בערבית נץ. הסגולה הכריזמטית הזאת מחסנת אותם מטעויות ומאפשרת להם להנהיג את האומה המוסלמית בדרך הרצויה לפני אללה. יחד עם זאת השיעים ברובם נאמנים לתפיסה שמוחמד הוא חותם הנביאים ולכן לא יהיה נביא אחריו.
== תפוצת השיעה בעולם ==
[[קובץ:Madhhab Map2-heb.png|שמאל|ממוזער|350px|העולם המוסלמי]]
השיעים מהווים כ-15% מהעולם המוסלמי, ואוכלוסייתם הוערכה ב-[[2009]] בכ-200 מיליון בני אדם. האוכלוסייה השיעית הגדולה ביותר נמצאת
גם ב[[לבנון]] הזרם הגדול ביותר הוא השיעה (35%), ואוכלוסייה גדולה קיימת גם ב[[כוויית]] (30%), [[סוריה]] (15%, כמחציתם [[עלווים]]),
== הבדלים בין השיעה והסונה ==
[[קובץ:Haram emam REZA1390 (2).JPG|שמאל|ממוזער|300 פיקסלים|[[מקדש האימאם א-רידא]], האימאם השמיני, ב[[משהד]], [[איראן]]]]
[[קובץ:Hazrat-e Masumeh, Qom, Iran (1259137114).jpg| שמאל|ממוזער|300 פיקסלים| [[מקדש פאטִמה מעצומה]], אחות האימאם השמיני, בעיר [[קום (עיר)|קום]], ב[[איראן]]]]
ההבדלים בין השיעים ל[[אסלאם סוני|סונים]] הם [[היסטוריה|היסטוריים]] ו[[תאולוגיה|תאולוגיים]], כאשר המחלוקת העיקרית נובעת סביב מיהו ומי אמור להיות המנהיג הלגיטימי לאחר מות [[מוחמד]]. השיעים נחשבים ליותר דתיים מהסונים. ההבדלים התאולוגיים הם באמונות השונות ביחס לעקרונות האסלאם - סביב אמינות ה[[חדית'
השיעים מאמינים כי יש אל אחד והוא אינו מוגבל בשום אופן. הם מאמינים כי האל הוא אחד במהותו ובמאפייניו, ולכן הוא אינו מורכב מחלקים (ולפיכך, אין לו צורה או [[גוף]], ומאפייניו אינם נפרדים ממנו), כי הוא [[בריאת העולם|יצר כל דבר בעולם]] וממשיך לחיות את העולם (כלומר, הקיום של כל הדברים הוא הודות לו ורק לו), וכי אותו לבדו צריך לעבוד, וכי כל הטוב והרע בא ממנו. השיעים גם מאמינים כי האל הוא טוב וצדיק, ולכן הוא צודק בשיפוטו. לפי השיעה, האל [[שכר ועונש|גומל לטובים ולרעים]], והוא אינו יכול לגמול רעה על טובה ולהפך. לבני האדם ניתנה ה[[בחירה חופשית|בחירה]] בין הטוב והרע, ובחירתם תקבע את עתידם וגורלם. הסונים מחולקים לשתי אסכולות עיקריות ביחס לתווחיד. ה[[מועתזילה|מועתזילים]] דומים למדי לשיעה, אך האשערים מאמינים כי לאל יש גוף ולכן גם צורה. הם גם בעלי אמונות שונות ביחס להיבטים אחרים של התווחיד, לדוגמה, הם מאמינים כי האל יכול לגמול רעה על טובה. לפי ה[[אשערה|אשערים]], גורלם ועתידם של בני האדם קבוע מראש. רוב המוסלמים הסונים מאמינים שאין לאף מוסלמי את האפשרות
יש גם הבדלים ביחס לעקרונות אחרים באסלאם. עבור השיעים, [[נביא
עבור השיעה, הסיפורים והמסורות של מוחמד הם חשובים מאד. השיעה חולק על הסונה בנושא זה, רק לגבי זה שהשיעה מחלקים בין חבריו הנאמנים של הנביא לבין אלה שהיו חבריו, אך היו פחות נאמנים ונודעו כממציאי סיפורים ואירועים היסטוריים. לפיכך, השיעים מאמינים כי את כל הסיפורים על הנביא יש לבחון בצורה רציונלית, תוך כדי בדיקה של דיוק הסיפור ומקורו.
טעות נפוצה היא כי השיעה "נפרד" מהזרם העיקרי-דתי של האסלאם בתקופה אסלאמית מוקדמת. דבר זה אינו מדויק, שכן יש עדויות רבות לכך שלתהליך זה ארך שנים רבות, עד לשנים סביב מותו של [[חוסיין (בן עלי)|חוסיין בן עלי]], בה שני הזרמים התפצלו מבחינה דתית. תחילת המחלוקת הייתה בעיקרה סביב ירושת ההנהגה. כשעדויות סוניות ושיעיות רבות מוסרות, כי לאחר מות [[מוחמד]], [[עלי בן אבי טאלב]] התנגד לתפיסת השלטון על ידי [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב]] ו[[עות'מאן בן עפאן]]. שכן לפי המסורת השיעית ([[חדית'
יש הטוענים, כי השיעים מייחסים לאימאמים דרגה של אלוהות, מכיוון שהם מחשיבים אותם כמושלמים ובעלי כוח נבואי. אך השיעים אינם רואים את הכוח הזה כאלוהי, אלא כתלוי ברצונו של האל.
שורה 46 ⟵ 43:
=== הרקע לקרע בין השיעה והסונה, לפי השיעה ===
השיעים טוענים, כי ירושת ההנהגה הייתה צריכה ללכת לקרוב המשפחה הקרוב ביותר משפחתית למוחמד, שכן גם לפני מותו הנביא מוחמד הכריז על [[עלי בן אבי טאלב|עלי]] כמנהיג הבא שנבחר בידי האל. אך לאחר מותו של הנביא ב-632, יתר מאמיניו לא כיבדו זאת והחל מאבק על הירושה. קבוצה אחת, חסידיו של
== סוגים שונים של שיעה ==
יש מחלוקות בקרב השיעה לגבי הירושה לאחר מותו של הנביא מוחמד, אבל הם מסכימים כי שלטונם של האימאמים נלקח מהם שלא כראוי.
השיעים השביעיים: ה[[איסמאעיליה|איסמעילים]] הם הזרם הגדול ביותר מקרב השיעים השביעיים.
השיעים החמישיים או ה[[זיידים]]: זרם שנמצא בעיקר ב[[תימן]], שמאמין בארבעת הח'ליפים של האסלאם כמו הסונים, ולאחר מכן בחוסיין ובעלי, ואחר כך ב[[זייד בן עלי]]. זיידים גם דוחים את הרעיון של אימאמים שממונים משמים.
שני הזרמים הגדולים של השיעה מאמינים כי האימאם האחרון (השביעי או השנים עשר) הוסתרו בידי האל. יש אמונות שונות ביחס לחזרתו של האימאם האחרון, המכונה "[[מהדי|אל מהדי]]"- מילולית, "המודרך" או "המדריך"
שורה 90 ⟵ 87:
|}
מוסלמים שיעים מאמינים כי עלי, חתנו של הנביא מוחמד, היה הראשון מבין שנים-עשר האימאמים, ומונה בידי מוחמד (ולפיכך בידי האל) לרשת את הנביא כמנהיגה של הקהילה המוסלמית. לפיכך, השיעים מחשיבים את שלושת ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] שירשו אותו כמנהיגים בלתי לגיטימיים, שקיבלו את השלטון כנגד רצונו וציווייו של האל ושל מוחמד. הסונים מחשיבים את שלטונם של שלושת הח'ליפים שלפני עלי ([[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב]] ו[[עות'מאן בן עפאן]]) כלגיטימיים לחלוטין, מכיוון שהם היו מבוססים על הקונצנזוס של הקהילה המוסלמית.
השיעים מאמינים כי לאימאמים שלאחר הנביא מוחמד יש מעמד מיוחד. הם נחשבים כיורשים ישירים (בכל המובנים) של מוחמד, והם חסינים מטעות, מושלמים, נבחרו על ידי האל ומוסרים את דברו.
שורה 108 ⟵ 105:
א-צדר נעלם ב[[לוב]] ב-[[1978]] ולנעליו נכנס השיח [[מוחמד חוסיין פדלאללה]]. פדלאללה נולד בנג'ף ולמד באיראן וכך הכיר באופן עמוק את השיעה האיראנית, מאידך הוא חי רוב חייו בלבנון, בשכונה ב[[ביירות]] שאיכלסה פליטים שיעים ופלסטינים מדרום המדינה. כך הפך פדלאללה לציר מחבר בין ההתעוררות והתסיסה השיעית באיראן לבין ההתעוררות השיעית בלבנון. אולם, בניגוד לא-צדר, שתפס את תפקידו כיוצר בידול, הפרדה וזהות נפרדת בין העדה השיעית לשאר העדות, ביקש פדלאללה לאחד בין השיעים לפלסטינים, תוך שמירת ההגמוניה השיעית. זאת בניגוד לדרכה של השיעה כל ימיה. הדבק המאחד היה שנאה ל[[מדינת ישראל]]. במהלך [[מבצע ליטני]] ו[[מלחמת לבנון הראשונה]] הטיפה ההנהגה השיעית הדתית בהשראתו באופן חריף נגד הציונים, תוך האשמת ישראל ברצון לכבוש את לבנון. הברית בין ישראל לנוצרים, שנואי נפשם של השיעים, רק חיזקה את הדבק המאחד.
על אף שפדלאללה ניסה בתחילה לרתום לצידו את "אמל", רוחו של א-צדר הייתה חזקה מדי בארגון ומשימתו לא צלחה. לפיכך הקים בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], תוך סיוע פעיל של אירן, את ארגון [[חזבאללה]], אך לא שימש בו בתפקיד רשמי, אלא כמנהיג רוחני בלבד.
התסיסה השיעית ל[[הגדרה עצמית]], לשוויון זכויות ולהשתחררות מעול הסונים התפשטה במספר התפרצויות לריכוזים שיעים בעיראק, במחוזות המזרחיים של סעודיה ובבחריין. התפרצויות אלה נתמכו על ידי איראן ודוכאו על ידי השלטון הסוני, האחרונה שבהן דוכאה במסגרת [[ההפגנות בבחריין (2011)]].
שורה 114 ⟵ 111:
== חגים וימים חשובים ==
*[[עיד אל-פטר]] – חג המשותף לכלל המוסלמים ומציין את תום צום רמדאן.
*[[עיד אל-אדחא]] – חג המשותף לכלל המוסלמים ומציין את [[חג'|העלייה לרגל]] לאתרים הקדושים באזור [[מכה]]
*[[עשוראא#יום עשוראא' בשיעה|עשוראא]] – היום העשירי בחודש [[מוחרם]], הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. ביום זה נהרג [[חוסיין (בן עלי)|האימאם חוסיין בן עלי]], והוא יום של [[אבלות (אסלאם)|אבל]]. חוסיין היה האימאם השלישי, והוא סמל של מות קדושים ועמידה כנגד הדיכוי של המוסלמים השיעים בידי המוסלמים הסונים.
*[[ארבעין]] – ביום העשרים של החודש [[צפר (חודש)|צפר]], 40 יום לאחר עשוראא. ביום זה זוכרים את ההשפלה והדיכוי של בני ביתו של [[חוסיין (בן עלי)|חוסיין]], כשהם הוגלו מ[[כרבלא]] (שבמרכז [[עיראק]]) ל[[דמשק]], כשרבים מתו בדרך.
*[[ע'דיר ח'ם|עיד ע'אדיר ח'ם]] – נחוג ב-18 בחודש [[ד'ו אל-חיג'ה]], החודש האחרון בשנה המוסלמית. לפי אמונתם של השיעים, ביום זה בשנה ה-10 ל[[הג'רה]] הכריז מחמד על עלי בן אבי טאלב כעל יורשו, וזאת ליד הנחל חֻ'ם (ע'דיר בערבית פירושו נחל).
*[[אל-מובאהילה]] (ערבית: المباهلة) – נחוג ב-24 בד'ו אל-חיג'ה. מציין את ניצחונו של מוחמד בוויכוח לשם שמיים שערך נגד חכמי דת נוצרים שהגיעו לאל-מדינה מ[[נג'ראן]].
*[[מוולִד א-נַבּי]] – יום הולדתו של מוחמד, וכן יום הולדתו של האימאם [[ג'עפר א-צאדק]] (נחוג גם בחלק מהעדות הסוניות).
*[[לילת אל-בַּרַאַה]] (ערבית: ليلة البراءة) או [[אמצע שַעבַּאן]] (ערבית: نصف شعبان) – הלילה שבין 14 - 15 בחודש שעבאן, משמעותי לכל המוסלמים אבל בעיקר לשיעים מכיוון שהוא יום הולדתו של האימאם האחרון, [[מהדי|מוחמד אל מהדי]].
שורה 139 ⟵ 136:
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{מטח|חגי מזוז|הניצחון המאוחר של השיעה|21783|אפריל 2010}}
* [http://www.basma.us בסמה] {{אנגלית}}
|