שלמה בר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לרוק מתקדם
שורה 28:
ב-[[1976]] שידך [[דודו אלהרר]] בין בר לבין [[תיאטרון חיפה]] שעמד להעלות את מחזמר המחאה [[קריזה (הצגה)|קריזה]]. בר הלחין את השירים שכתב [[יהושע סובול]] וביצע אותם על הבמה. שניים מהשירים: "ילדים זה שמחה", ו"אצלנו בכפר טודרא" היו ללהיטים. לאחר מכן הקים בר את להקת "[[הברירה הטבעית (להקה)|הברירה הטבעית]]". בשנת [[1979]] הוציא יחד עם להקתו את התקליט הראשון הנועז, "אלי שורשים", שסימן את ראשיתה של [[מוזיקה מזרחית|המוזיקה המזרחית]] האליטיסטית ששילבה מוטיבים מערביים עם מוזיקה קלאסית צפון אפריקאית ואסייתית. בנוסף הוא היה שותף למאבקים חברתיים אומנותיים עם המשורר [[ארז ביטון]] (שגם תרם חלק משיריו לתקליטו הראשון "אלי שורשים") וגם עם הבמאי והמחזאי [[גבריאל בן שמחון]] שהעלה את המחזה "מלך מרוקאי". השלושה סימנו חזית מזרחית תרבותית חדשה.
 
בר יצר סגנון מוזיקלי ייחודי, אשר כיום ניתן אולי לאפיין אותו כ"רוק מוזיקת עולם" - המושפעת ממוזיקה ערבית וצפון אפריקאית מסורתית, מסגנונות הודיים ופרסיים וממזמורי תפילה, אך גם מרוקמ[[רוק מתקדם]] של [[שנות ה-70]]. גם תוכני השירים היו שונים משירי פופ שרווחו ברדיו הישראלי בשנות ה-70, או מהמוזיקה של "זמרי הקסטות" ושילבו [[מחאה פוליטית]] נגד אפלייתם של בני עדות המזרח בישראל ונגד עוולות חברתיות אחרות. בנוסף, השתמש בר לעיתים קרובות בסגנון לירי ובשירי משוררים.
 
מאז שנות השמונים הופיעה להקתו בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם ואף יצגה את ישראל מטעם [[משרד החוץ]] במופעים רבים. ב[[נובמבר]] [[2014]] הוענק לו תואר [[דוקטור לשם כבוד|דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד]] מטעם [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]{{הערה|{{nrg|nrg תרבות|שלמה בר זכה לתואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד|651/723|30 בנובמבר 2014|47|2}}}}. בשנת [[2015]] הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם [[מכון ויצמן למדע]].