סימנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות)
מ הגהה, ויקיזציה, קישורים פנימיים
Itamar-WMIL (שיחה | תרומות)
סקריפט החלפות (אזור, יישוב, ה-)
שורה 15:
[[קובץ:LietuvaSimnas.png|ממוזער|מפת סימנה]]
 
== תולדות הישובהיישוב ==
[[קובץ:Simnas.jpg|ממוזער|אגם סימנה
]]
סימנה מוזכרת בתחילת המאה ה- 16 כאחוזת צייד של נסיכי [[ליטא]]. העיירה החלה להתפתח בתחילת המאה ה-17. בשנת [[1626]] הוענקו לה [[זכויות מגדבורג|זכויות מגדבורגיות]] יות, זכויות אוטונומיות . בשנת [[1795]] אחרי החלוקה השלישית של פולין עברה סימנה לתחום פרוסיה, ושם נשארה עד שנת [[1807]] כאשר סופחה לה "דוכסות הגדולה של ורשה". משנת [[1815]] שלטו בה הרוסים, ולאחר מכן צירפו אותה לפלח סובלק. מאמצע המאה ה- 19 ואילך הייתה סימנה מרכז [[נפה (יחידה שלטונית)|נפה]], יחידת חלוקה מנהלית במדינות, היא מבוססת על אזור גאוגרפי במדינה ומשמשת למטרות ניהוליות או אחרות.
 
בסוף המאה ה- 19 סימנה צברה תנופה להתפתחות לאחר הנחת מסילת הברזל מאליטה לסובלק. המסילה עברה דרך סימנה וקשרה אותה עם רשת מסילות הברזל  של רוסיה.
 
בין השנים 1919-1915 הייתה סימנה תחת כיבוש גרמני. בשנת [[1919]] כבשו אותה לזמן קצר הבולשביקים, ובשנת [[1920]] התקיימו בקרבתה קרבות עם הפולנים. קרבות אלה קבעו את הגבול המזרחי והדרומי של מדינת ליטא. הגבול החדש הביא לניתוק מסילת הברזל שקשרה את סימנה עם סובלק ועם וילנה, ורק כביש חיבר אותה ליתר חלקי ליטא. בשנת [[1926]] הניחה ממשלת ליטא מסילת ברזל מאליטה לקזלובה – רודה, מסילה זו עברה בקרבת סימנה וחיברה אותה עם הקו קובנה – וירבלן.
 
== הקהילה היהודית ==
הישובהיישוב היהודי בסימנה מתועד כבר במאה ה-18.
 
בשנת [[1766]] נרשמו בסימנה 325 יהודים משלמי מס- גולגולת. היהודים עסקו בחנוונות, במלאכה, בחקלאות ובדייג. היו גם יהודים שהיו בעלי משקים קטנים. כמעט ליד כל בית היה משק עזר. בסביבת סימנה היו שש אחוזות, כל אחת על שטח של 1500 [[הקטאר]], בבעלות יהודים. שלושת האגמים  שהיו בסביבת סימנה היו שייכים ליהודים, אגם ז'ווינט, שהשתרע על שטח נרחב, היה שייך למשפחת האחים זאב ונחום אישלונדסקי ולגיסם נוח רוזנטל. שני האגמים האחרים היו שייכים לשלושה שותפים נחום אישלונדסקי, שאול ביאלוצקי ואברהם גולדברג. שתי טחנות הקמח היו בבעלות של יהודים בילצקי וכהן, והשנייה של חיים פלקסמן, ברגסון ורבינוביץ. אחת מן הטחנות סיפקה  כוח חשמל לעיירה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://dbs.bh.org.il/he/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D|הכותב=|כותרת=אתר בית התפוצות|אתר=|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-03-13}}</ref>
שורה 42:
ב-[[23 ביוני]] [[1941]] יום לאחר המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, נכנס הצבא הגרמני לסימנה. בהפצצה שקדמה לכניסת הצבא נהרגה צעירה יהודייה אחת, ויהודים רבים נמלטו מהעיירה לכפרי הסביבה. בחסות הגרמנים התארגן ממשל אזרחי ליטאי בסימנה. היהודים נצטוו לעזוב את הכפרים ושבו לבתיהם בעיירה.  בסימנה נתמנתה נציגות יהודית שכללה גם את הרב דב-בר שניצר, ובמשך כחדשיים התנהלו חיי היהודים בשקט יחסי. רק הגברים הוצאו מדי יום לעבודות כפייה עבור הגרמנים.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=דב לוין (עורך), יוסף רוזין (עורך משנה)|שם=פנקס הקהילות ליטא|מו"ל=יד ושם|שנת הוצאה=תשנ"ו}}</ref>
 
ב-[[22 באוגוסט]] בהוראת הגרמנים נלקחו מהעיירה 100 גברים יהודים צעירים ובריאים, כביכול, לעבודות מחוץ לעיירה. הם הוסעו לעיר המחוז אליטוס ונרצחו שם בלילה שבין 28 ל-29 באוגוסט.
 
באחד בספטמבר באותה שנה, נלקחו באותו אופן 60 יהודים מסימנה לאליטוס, ביניהם היו גם נשים צעירות.
 
ב-[[10 בספטמבר]] 1941 נצטוו היהודים לעבור לגיטו שנקבע בצריפים ליד בית הקברות הנוצרי . כעבור יומיים  ב-[[12 בספטמבר]] 1941 הובלו ליער מרחק שלושה ק"מ מסימנה 414 יהודים, גברים, נשים וילדים הוכנסו לבור גדול ונורו בידי חיילים גרמנים ובידי ליטאים. בין אלו שברחו וניצלו היו דוד גמסקי , אבא ויינשטיין ( ד"ר אבא גפן) ואחיו יוסף. לאחר מלחמת העולם השנייה  עלו השלטונות הסובייטים, אבא גפן הצטרף לשירותי הביטחון הסובייטים כדי לנקום במשתפי הפעולה הליטאים  ביניהם ליטאים שרצחו או רדפו אחר יהודים. במהלך השנה הוא סייע בתפיסתם, ובהגלייתם לסיביר.
 
אחרי המלחמה הוקם במקום הרצח, בסימנה פסל גדול לזכר הקורבנות. בשנת [[1991]] נקבע במקום לוח זיכרון ועליו כתובת בליטאית וביידיש : "במקום זה רצחו הרוצחים ההיטלראים ועוזריהם המקומיים באוגוסט 1941 בערך 1000 יהודים מסימנה- ילדים, נשים, גברים וזקנים".
 
=== חינוך ===
הילדים היהודיים בעיירה קיבלו את חינוכם ב"[[תלמוד תורה|חדר]]", שהיה ממקומם במספר איזוריםאזורים בסימנה, ובבית הספר היהודי – העברי של רשת "תרבות", ששכן בבניין מיוחד שהוקם עבורו. לאחר סיום לימודיהם בבית הספר עברו רבים מן הבוגרים ללמוד בגימנסיות העבריות. חלקם המשיכו את לימודיהם באוניברסיטה הליטאית בקובנה. בסימנה הייתה ספרייה גדולה בעברית וביידיש והתנהלו בה חיי תרבות. כמו כן עוד לפני מלחמת העולם הראשונה פעלו בסימנה שתי תנועות ציוניות:  "השומר הצעיר" ובית"ר.<ref name=":0" />
 
=== בית כנסת ===
שורה 57:
 
=== אישים בעיירה ===
רבנים: הרב פלטירוביץ, הרב [[יוחנן זרחי|יוחנן זופוביץ]] ור' דב-בר שניצר,ר' יהודה לייב חיים נחום פלטרוביץ.
 
עסקני ציבור: ר' שמעון וירבלסקי (עסקן ציוני מסור), וזלמן ולדשטיין (מנהל הבנק העממי).
 
בעליי אחוזות: יצחק פרנק, ישראל פרנק, חיים פריד, שלום ויינשטין, אברהם זימן, מכס גולדברג.
 
בעלי אגמים: זאב ונחום אישלונדסקי, נוח רוזנטל, שאול ביאלוצקי, אברהם גולדברג.
שורה 68:
 
== העיירה כיום ==
לאחר מלחמת העולם השנייה לא נותרו יהודים בעיירה, וחיי הקהילה לא חודשו בה. כיום משמש בית הכנסת אולם ספורט לצעירי המקום . בית העלמין היהודי נהרס כליל.
 
== קישורים חיצוניים ==
*  [https://dbs.bh.org.il/he/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D אתר בית התפוצות – סימנה]
* [https://books.google.co.il/books?id=tumlOiOZvSUC&pg=PA1185&lpg=PA1185&dq=the+jewish+in+simnas&source=bl&ots=zmqnCNbZoX&sig=icurZtA7DAx93PtE6Xuh9jgrjsk&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiXgbrnvLnWAhUHNhoKHaYGDCwQ6AEIVzAP The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: Seredina-Buda-Z]
* [https://books.google.co.il/books?id=tS-PMqoj1EIC&pg=PA110&lpg=PA110&dq=the+jewish+in+simnas&source=bl&ots=1Bxexte17Z&sig=b0RrdxBVNFloeNSdb0JuKXae78Y&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiXgbrnvLnWAhUHNhoKHaYGDCwQ6AEIXjAS Synagogues in Lithuania N-Ž: A Catalogue]